הסדנה להיסטוריה חברתית | 16.04.2014 |
פרופסור אהוד טולידאנו ,
חקר השיעבוד בחברות אסלאמיות התפתח בשלושת העשורים האחרונים כמרחב מחקרי בפני עצמו. עיקר העיסוק התרכז באימפריה העותומאנית ובחברות שנשלטו מאסתנבול ע"י הסולטאנים מבית עוסמאן. לאחרונה מתפרסמות עבודות המטפלות בשיעבוד בחברות הערביות של המזה"ת וצפון-אפריקה, וכן באימפריה האיראנית, ואף בזו המוגאלית שבהודו. עד למאה ה-18, משועבדים רבים בחברות אלה הובאו בכפיה מארצות הבלקן, מהקווקז, מרוסיה ומסין, במקרים רבים כשבויי מלחמה שמדינותיהם נוצחו ע"י האימפריות האסלאמיות החזקות. עם סיום עידן הכיבושים, הביא הביקוש למשועבדים בחברות אלה למהפך בשיטת השיעבוד: סוחרים ומשעבדים פשטו על מדינות חלשות דרומית לסהרה, חטפו מקהילותיהם וממשפחותיהם צעירות וצעירים, ונשאו אותם למדינות המשעבדות. האחרונות פיקחו על הסחר, גבו מכסים, תיקננו את השווקים בהם נמכרו המשועבדים, ואכפו את זכויות הקניין של המשעבדים. זכויות אלה עמדו למשעבדים מכוח ההלכה האסלאמית, אשר איפשרה לשיעבוד להתנהל באורח חוקי, כפי שהיה נהוג גם בחברות לא-מוסלמיות, בהן בקהילות היהודיות, שבהן נהגה ההלכה הרבנית.
חקר השיעבוד (לשעבר, העבדות) בחברות מוסלמיות ושאלת ביטולו
