בעלות הברית היו זקוקות לאחיזה בצדו המזרחי של הריין כדי לחדש את קרב התמרון ולחסוך בחיי אדם.
הכוחות הגרמנים שניסו ליצור קו הגנה לאורך הריין תוך ניצול פני השטח הקשים עשו מאמצים נואשים למנוע את כיבוש הגשר החשוב ביותר לחצייה גשר לודנדורף . הגשר נבנה בשנת 1916 במהלך מלחמת העולם הראשונה על מנת להקל על התעבורה לחזית המערבית.
ב-7 במרץ 1945 גילו כוחות מהדיוויזיה המשוריינת האמריקאית ה-9 בפיקודו של ג'ון לאונרד, כי למרות הניסיונות לפוצץ אותו בידי הגרמנים (בין היתר באמצעות V-2), גשר לודנדורף על הריין באזור רמאגן עדיין עומד על תלו. הגשר אפשר לבעלות הברית לחצות את הריין אל תוך גרמניה עצמה במהירות. בעיני בעלות הברית, מאורע זה כונה "הנס של רמאגן". אייזנהאואר אמר על הגשר כי "הוא שווה את משקלו בזהב". שלט גדול נתלה על אחד ממגדלי האבן ונכתב בו "חצה את נהר הריין ברגליים יבשות באדיבות הדיוויזיה המשוריינת ה-9".
שמונת אלפים חיילי בעלות הברית חצו אותו ב-24 השעות הראשונות לאחר כיבושו.
היטלר זעם על המחדל שאפשר את לכידת הגשר, דן להורג חמישה קצינים והחליף את רונדשטט בקסלרינג בתפקיד המפקד העליון במערב. ב-15 במרץ התמוטט הגשר לפתע, אך עד אז כבר הפעילו האמריקנים על הנהר מספר גשרים צפים, וראש גשר מעבר לו. עוד לפני כן ב-10 במרץ, הגיעה אל הריין העוצבה האחרונה של בעלות הברית: הארמייה הבריטית השנייה בפיקוד מיילס דמפסי.
בצילום : גשר לודנדורף לאחר הכיבוש, 11/03/1945
בעקבות כיבוש הגשר על ידי האמריקנים החל קרב גדול שנמשך מעל שבוע ימים וכלל שימוש נרחב בארטילריה ותקיפות אוויריות, במהלכן חוסל מרבית סדר הכוחות של הלופטוואפה. פריסת הכוחות לאורך כל חזית הריין השתנתה באופן ניכר. אחת מההשלכות החשובות של הפריסה הייתה הצלחתם של כוחות בעלות הברית ליצור ראשי גשר נוספים ממזרח לריין בנקודות אחרות לאורך הנהר, תוך שימוש בגשרים צפים. הישג זה הקשה על הגרמנים לבלום את הכוחות האמריקניים בתנועתם מזרחה ולהאיץ את התמוטטות צבא גרמניה.
5
