לקט הצילומים ההיסטוריים שלנו החל להתפרסם בשנת 2013 . הלקט מבוסס על מעקב שיטתי של מערכת " רגעים היסטוריים" אחרי מאות מקורות מידע היסטוריים (קישור לסקירות הקודמות)
לכל צילום היסטורי הוספנו רקע והקשר היסטורי מפורט
הנושאים :
55 שנה למבצע "רביב" – הפשיטה הצבאית הבלתי שגרתית ביותר בתולדות צה״ל שזיכתה את הנשיא המצרי נאצר בהתקף לב.
בספטמבר 1941 הכוחות הגרמניים והפינים השלימו את המצור שלהם על לנינגרד והתוצאות האכזריות.
ספטמבר 1940 המלך קרול בורח מרומניה עם המאהבת שלו מגדה ברכבת פרטית,
מגדלי ההגנה האווירית בעיר וינה וכוחות הצבא האדום
אמנות סלע אבוריג'ינית עתיקה על נהר בארנט, אוסטרליה , תחילתה לפחות מלפני 30,000 שנה,
55 שנה למבצע "רביב" – הפשיטה הצבאית הנועזת והבלתי שגרתית ביותר בתולדות צה״ל שזיכתה את הנשיא המצרי נאצר בהתקף לב.
לאחר תום מלחמת ששת הימים החלו אירועים רבים ואלימים שיקבלו את השם: מלחמת ההתשה. חזית מלחמה זו הייתה תעלת סואץ, כאשר הגדה המזרחית שלה מוחזקת על ידי צה"ל והמערבית בידי המצרים. חילופי המהלומות בין הצדדים, שרצו להישאר מתח לסף המלחמה, התאפיינו בשורה של מבצעים נועזים ומלאי דמיון. מבצע "רביב" היה אחד היצירתיים ביותר שבהם.
"כולם פחדו לפני שעלינו על הנט"קים לא חשבנו שנחזור. מצרים, סוף העולם, החיילים ביקשו לכתוב מכתבים הביתה […] הוא נשמע כמו מבצע התאבדות אבל היה לנו ביטחון שנעשה אותו". על מבצע "רביב" – פשיטת שריון שאפתנית ונועזת בלב מצרים שיצאה לפועל במהלך מלחמת ההתשה ב־9 בספטמבר 1969.
קיץ 69. ההתשה בשיאה. ישראל ומצרים מחליפות מהלומות על בסיס יומיומי לאורך התעלה. המצרים מנסים לגבות מחיר כבד מאיתנו בתקווה שזה ימאיס עלינו את הישיבה בסיני. אנחנו מכים בהם חזק כדי שיבינו שאין מצב. ארטילריה ופשיטות קומנדו מצריות מצידם, הפצצות חיל האוויר ופשיטות קומנדו מצידנו.
אי שם ביולי 1969 עולה רעיון לפשיטה חדשה. לא עוד פשיטת קומנדו רגלית סטנדרטית. הפעם הולכים בגדול ומבצעים פשיטה משוריינת לאור יום על הצד שני של מפרץ סואץ.
בשביל להנחית טנקים בצד השני של המפרץ ולאסוף אותם חזרה צריך לדאוג ש: א. חיל האוויר המצרי לא יפריע – לישראל יש עליונות אווירית בזירה. ב. חיל הים המצרי לא יפריע – יש שתי ספינות טורפדו המגנות על אזור הנחיתה. כמה ימים לפני המבצע, שייטת 13 מטבעת אותן במסגרת מבצע ״אסקורט״.
הצבא המצרי ייתפס עם המכנסיים למטה – פה משתמשים בשני מוטיבים. מוטיב ההפתעה – הצבא המצרי תופס את מפרץ סואץ כמכשול טבעי ולכן לא מחזיק כוחות רבים במקום זה.
מוטיב התחבולה – את הפשיטה מבצעים באמצעות נשק שלל מצרי שנתפס בששת הימים. טנקי טיראן (טי55) ונגמ״שי בטר50 שחוילו לצה״ל נצבעים מחדש בסכמת צביעה מצרית. ד. פשיטה כזו דורש כח לא אורגני שמעבר לטנקים כולל גם כוחות הנדסה וסיור. לטנקים מצוותים את פלס״ר 7 וכח מחה״ן צנחנים.
הכח הכולל, תחת פיקוד חטיבה 8, מתאמן לפשיטה במסך 6 שבועות.
ה9.9.69. 3:35 לפנות בוקר. הכוח נוחת בצד המצרי. פלוגת ההנדסה בפיקודו של עוזי בן יצחק תופסת ראש גשר ולאחר מכן מפוצצת את הציר היחיד שדרכו כוחות שיריון מצריים יוכלו להגיע ולסכן את הכוח הפושט.
החגיגה מתחילה. הכח נע דרומה מרחק בלתי נתפס של 70 ק״מ בהם הוא משמיד, כמעט ללא התנגדות, מכל הבא ליד. נקודות משמר, בסיסים צבא, כלי רכב צבאיים, תחנות מכ״מ ועוד. המצרים לא תופסים מה קורה. מפקד הגזרה המצרי, גנרל חסן כאמל, משוכנע שמדובר בכח מצרי
הוא עוצר את מכוניתו באמצע הכביש ומורה לשיירה לעצור. נהג הטנק המוביל לא מתבלבל, מוריד הילוך, דופק קיק והופך את הגנרל האומלל לעיסת בשר ומדים העטופה בנייר אלומיניום שהיה עד לפני דקה מכוניתו. לאחר 10 שעות של קרחאנת הרס, בהם נהרגו למעלה מ100 מצרים.
הכח חוזר הביתה בשלום. לנו 4 נופלים. 3 לוחמי שייטת 13 במסגרת מבצע ״אסקורט״, וטייס שנפגע בעת שסייע לכח. לכח הפושט היבשתי היה פצוע קל אחד בלבד.
כמו פשיטות קודמות, את מלחמת ההתשה המבצע הזה לא עצר, אבל יום למחרת נאצר חטף את התקף הלב הראשון. שנה אח״כ בא התקף הלב השני שגמר אותו. כך חלפה לה תהילת עולם.
היו אז כמה וכמה מבצעים מיוחדים ממש. 3 חודשים לאחר מכן "סחבו" את המכ"ם הרוסי החדש אחרי שחיברו אותו למסוק יסעור והטיסו אותו לסיני
8 בספטמבר 1941 הכוחות הגרמניים והפינים השלימו את המצור שלהם על לנינגרד. ניתן היה להעביר אספקה לעיר רק דרך אגם לדוגה, או באמצעות סירות או על פני קרח. זה לא הספיק כדי להאכיל את העיר ו-600,000 אזרחים מתו ברעב.
המצור נמשך מ-8 בספטמבר 1941 ועד 27 בינואר 1944 (במשך 872 יום). במהלך המצור בן 872 הימים היה רעב כבד בלנינגרד שהוביל למותם של למעלה מחצי מיליון בני אדם. מוות המוני זה לא היה רק תוצאת לוואי של נסיבות המצור אלא אחת ממטרותיו המפורשות והמכוונות של היטלר, כפי שנוסחו בהוראותיו ובפקודות מפקדי הוורמאכט.
עם סגירת טבעת המצור ב-8 בספטמבר, כל קווי האספקה של המטרופולין נותקו והאספקה הייתה אפשרית רק דרך אגם לדוגה. אולם תוואי זה לא פותח לצורכי העיר, שכן לא היה בו מזח ולא דרכי גישה. הארמייה ה-8 (גנרל צ'רבקוב), הארמייה ה-42 (גנרל איוואנוב) והארמייה ה-55 (גנרל לזרב) השתתפו בהגנה על חזית לנינגרד.
The Road of Life. Lake Ladoga in spring 1942.
למידע נוסף : המצור על לנינגרד (קישור)
ספטמבר 1940 המלך קרול בורח מרומניה עם המאהבת שלו מגדה ברכבת פרטית, לוקח 16 פודלים, 6 תרנגולי הודו לחיות מחמד, 2.5 מיליון דולר בתכשיטים, 4 רמברנדטים שנלקחו מהגלריה הלאומית ומאוסף הבולים המלכותי.
קרול השני לבית הוהנצולרן-זיגמרינגן, מלך רומניה 15 באוקטובר 1893 – 4 באפריל 1953– מלך ברומניה בין השנים 1930–1940.
מלך רומניה קרול נכנע ללחץ של היטלר והתפטר לטובת בנו בן ה-18, הנסיך מייקל (מימין): שיהפוך להיות בובה על חוט של ראש הממשלה אנטונסקו.
קרול השני כונה "המלך הפלייבוי" ומספר נשים היו מושאי אהבתו וחלקן גם ילדו את ילדיו. הוא ויתר על המלוכה למען הנשים שאהב, אך בכל זאת הגיע למלוכה לאחר שהדיח מהכס את בנו, מיכאי הראשון, מלך רומניה. המעגל הושלם כשהוא הודח מהכס לטובת בנו. בעת שנות הגלות בצרפת ב-1926–1930 נאלץ לשאת את השם האזרחי שנבחר לו על ידי אביו – "קרול קאראימן".
בתקופת מלכותו רומניה עברה ממשטר של מלוכה חוקתית עם שלטון דמוקרטי למשטר אוטוקרטי הבנוי על מפלגה יחידה ובראשה המלך. תחת מלכותו התרבו מאוד הרציחות הפוליטיות, כולל רצח שני ראשי ממשלה מכהנים. משטרו נודע בשחיתות שלטונית ותחת שלטונו איבדה המדינה חבלי ארץ גדולים.
קרול השני כונה גם "מלך התרבות" (regele culturii), משום השכלתו הרחבה, ידיעת השפות הרבות, תמיכתו במפעלי תרבות ותמיכתו באנשי תרבות. הוא היה מגדולי אספני הבולים בכל הזמנים.
מגדלי ההגנה האווירית בעיר וינה וכוחות הצבא האדום
מגדל הגנה אווירית גרמני בווינה. זה היה אחד משישה מגדלים בווינה שהיו מוגנים היטב ומעליהם תותחי נ"מ. מטרתם הייתה להגן על אזורים שנועדו להפצצה ע"י מפציצים של בעלות הברית. חלקם הפכו לעמדות הגנה כאשר ערים גרמניות הותקפו על ידי כוחות קרקע של הצבא האדום והסבו הרבה הרוגים לכוחות הצבא האדום של ברית המועצות .
מתקפת וינה הייתה מתקפה של החזית האוקראינית השלישית, שנערכה בין 2 – 13 באפריל 1945, ובמהלכה נכבשה וינה על ידי הכוחות הסובייטיים.
הקרב על הבירה האוסטרית אופיין במקרים מסוימים על ידי לחימה עירונית עזה, ומאידך היו חלקים בעיר שנפלו לידי הסובייטים כמעט ללא התנגדות. בפארק פראטר הוצבה דיוויזיית הפאנצר ה-6, לאורך הצד הדרומי של העיר היו פרוסות דיוויזיות הפאנצר אס אס ה-2 וה-3, ובצפון העיר הייתה פרוסה דיוויזיית פיהרר-גרנדיר. הסובייטים תקפו את הפרברים המזרחיים והדרומיים של וינה עם ארמיית המשמר הרביעית וחלק מארמיית המשמר התשיעית, ועד 7 באפריל השתלטו על הפרברים הדרומיים של העיר. ב-8 באפריל החלו הכוחות הסובייטיים להתקדם לעבר פרברי העיר המערביים, שהיו חשובים במיוחד לסובייטים, משום שכללו את תחנת הרכבת המרכזית של וינה. הכוחות הסובייטיים התקדמו במהירות, ומצפון לנהר הדנובה ניתקה הארמייה ה-46 את הפרברים הצפוניים של וינה, ובכך נותקה וינה משאר אוסטריה. במהלך אותו היום נעו כוחות מהחזית האוקראינית השלישית, וכבשו את הערים לינץ וגראץ.
אמנות סלע אבוריג'ינית עתיקה על נהר בארנט, תחנת מאונט אליזבת', אוסטרליה , תחילתה לפחות מלפני 30,000 שנה,
ציורים על סלעים היו חלק מתהליך פולחני, שתפקידו להבטיח את קיום עונות השנה
אין לאבוריג'ינים, תושביה המקוריים של אוסטרליה, אח ורע בעולם. הם שייכים לגזע אנושי מיוחד, הצליחו לשרוד במשך כ-50 אלף שנים ביבשת מבודדת, פיתחו תרבות, מיתוסים ואמנות מקוריים, אך גם סבלו השפלות ודיכוי אינסופיים מידי האדם הלבן.
אין שום סימן להתפתחות אנושית נפרדת באוסטרליה. כל האבטיפוסים של ההומו-ספיאנס, שהתפתחו באפריקה, מעולם לא נכחו שם. איך ומתי הגיעו האבוריג'ינים ליבשת אוסטרליה ? גם כיום, לאחר שנים רבות של מחקר מרתק, מהוות שאלות אלה סלע מחלוקת בין אסכולות שונות של חוקרים.
ההנחה המקובלת היא שראשוני הילידים הגיעו לאוסטרליה לפני כ-40 עד 50 אלף שנים מדרום מזרח אסיה, שם הופיע האדם כבר לפני יותר ממיליון שנים. תיארוך זה מתאפשר בעקבות בדיקה של עצמות בעלי חיים, שלדי אדם ואפר מדורות, שנמצאו במספר רב של מחנות ואתרי קבורה באוסטרליה.
אמנות אבוריג'ינית עתיקה כוללת שני סוגים של יצירה: חריטות על סלעים בנוף הפתוח וציור על סלעים בתוך מערות. חריטות הסלע העתיקות ביותר התגלו באיזור אורליי שבדרום אוסטרליה. אזורים נוספים שבהם נמצאו חריטות הם חבל ארנהם והטריטוריה הצפונית
הדימויים שמאפיינים את החריטות הם בעלי חיים ועקבותיהם, כלי מלחמה, אנשים ויצורים מיתיים.
ציורי הסלע בוצעו במקומות מסתור והם נשמרו טוב יותר מפני פגעי מזג האוויר. ציורים אלה נמצאו בכל רחבי אוסטרליה, אולם המערות המרשימות ביותר התגלו בחלק הצפוני של הטריטוריה הצפונית, באזור לאורה שבקייפ יורק, בקווינסלנד שבמזרח ובקימברלי בצפון מערב. האבוריג'ינים השתמשו בצבעי אדמה: אדום, חום, צהוב, שחור ולבן, שהם מצאו במקורות טבעיים בסביבה. הם נעזרו בפה לצורך פיזור הצבע בעיקר ליצירת דימויים מוטבעים ככפות ידיים, מעין "חמסה" שמוכרת גם בציורי המערות במערב. כמו כן השתמשו באצבעות, בענפים ובנוצות. סגנונות ציורי הסלע משתנים מאזור לאזור.
