ליקט וערך : עמי סלנט , מידען , עורך האתר " רגעים היסטוריים " מאז 2012
האבלים במהלך הלווייתו של נשיא מצרים ג'מאל עבד אל נאצר בקהיר, 1 באוקטובר 1970. כ-5 מיליון בני אדם השתתפו במסע הלוויה העמוס ביותר בתולדות מצרים.
כל אספקת החשמל באזור הלוויה נותקה . המצרים בתמונות טיפסו על חוטי הטלגרף .
ג'מאל עבד אל נאצר מת מהתקף לב ב-28 בספטמבר 1970 , שבעה שבועות לאחר תום מלחמת ההתשה. במסע הלוויה הזה פרצו מאות אלפי משתתפים את שורות האבטחה המשטרתיות. כתוצאה מכך, נהרגו עשרות אזרחים שניסו לצפות בטקס אך נדחקו, נרמסו או נפלו מבניינים. לא זו בלבד, כ־200 נפצעו והתעלפו כ־500 ,רובם ככולם כתוצאה מהצפיפות, הדוחק וחוסר הסדר..
הסנהדרין של נפוליאון
לפני 215 שנים הקים נפוליאון את "הסנהדרין של פריז". נפוליאון היה מהדמויות המרתקות אי פעם. לצד מהלכים צבאיים ופוליטיים שעיצבו את אירופה לתמיד, ניסה המצביא הדגול להגדיר מחדש את מקומם של היהודים באימפריה החילונית שהקים. לשם כך הקים מחדש – לא פחות ולא יותר – את הסנהדרין
סידור שהודפס לשימוש חברי הסנהדרין.
פנים: דיוקנו של נפוליאון מן הצדודית והכיתוב "Napoleon Emp. Et Roi" ("נפוליאון – קיסר ומלך"). גב: נפוליאון אוחז בלוחות הברית.
רקע היסטורי
ב-1799, במהלך המצור על עכו, פרסם נפוליאון כרוז בו קרא ליהודי אסיה ואפריקה לתמוך בו ולסייע בכינונה של ירושלים מחדש.[1] מאוחר יותר, בשנים הראשונות של המאה ה-19, שאף נפוליאון להפוך את שלטונו לריכוזי יותר. הסכם שחתם עם האפיפיור הכפיף למרות הקיסר את הכנסייה הקתולית בצרפת, והבאה בתור הייתה הדת היהודית, שבמסגרת האמנציפציה היה רצון לשלב את מאמיניה בין יתר האזרחים. ב-1806 נקרתה ההזדמנות. אנטישמים התלוננו על משלח ידם של יהודי אלזס: הלוואה בריבית קצוצה, והאשימו את הדת היהודית בכך שהיא מעודדת עושק נוכרים. הפולמוס הביא את נפוליאון לכנס ביולי 1806 בפריז את מנהיגי היהודים על מנת להטיל עליהם לגבש הלכה דתית שתאפשר להולכים בעקבותיה "לתאם את אמונתם עם חובותיהם כצרפתים". דבר זה היה נחוץ, לדעת נפוליאון, כדי להחיות את "רגשות המוסר האזרחי" בקרב היהודים, רגשות אשר "נטמטמו בעטיו של מצב ההשפלה שבו חיו זמן מרובה כל כך, ושאין בדעת הקיסר לקיים אותו או לחדשו".
כדי להפוך את החלטות האספה, שנענתה לרצונותיו של נפוליאון, לסמכותית יותר, הודיע נציג נפוליאון לאספה שבאוקטובר תכונס אספה מצומצמת וחשובה יותר, שתיקרא "סנהדרין", בה ישתתפו 71 נכבדים, כמניין החברים בסנהדרין ההיסטורית. רוב חברי הסנהדרין הנפוליאונית נלקחו מבין רבני האספה. אליהם הצטרפו כמה צירים לא רבניים מהאספה, וכן רבנים שלא נכחו באספה. בנוסף, שתי משלחות באו מחוץ לצרפת: שלושה צירים מהרפובליקה הבטאווית, שייצגו את "עדת ישורון" ומשלחת מפרנקפורט. חברי האספה באו בעיקר ממזרח צרפת (אלזס-לוריין) ומצפון איטליה, אך גם מדרום צרפת, פאריס ואזור בורדו, כמו גם מאזורי הריין התיכון המקבילים כיום למדינות הריינלאנד-פפאלץ והסאר, אשר סופחו בזמנו לצרפת.
נראה כי לבד ממניעיו הפוליטיים, סבר נפוליאון שעל ידי הושבת סנהדרין עשויים היהודים לראות בו מעין משיח וגואל מודרני
מקור 2 : סגולה מגזין להיסטוריה
The morning after the first battle of Passendale, 1917
The British lost an estimated 275,000 casualties at Passchendaele to the German's 220,000, making it one of the war's most costly battles of attrition.
קרב פשנדל (Battle of Passchendaele), נקרא לעיתים גם קרב איפר השלישי (Third Battle of Ypres) בבריטניה, קרב פלנדריה השלישי בגרמניה (Dritte Flandernschlacht) או הקרב השלישי על פלנדריה בצרפת (Troisième Bataille des Flandres), היה אחד מהקרבות המרכזיים בחזית המערבית במלחמת העולם הראשונה שנערך בין ה-31 ביולי 1917 ועד ל-6 בנובמבר 1917. הקרב התרחש באזור רכס ההרים והכפר פשנדל, הנמצאים ליד העיר איפר במערב פלנדריה, בלגיה בין מדינות ההסכמה (בהובלת בריטניה) לבין גרמניה ממדינות המרכז.
בתום ארבעה חודשי לחימה עזים, הצליחו מדינות ההסכמה להתקדם כעשרה קילומטרים בלבד לתוך קווי הגרמנים, וזאת במחיר של למעלה מחצי מיליון פצועים, שבויים או הרוגים לשני הצדדים. בשל כך נחשב קרב פשנדל לאחד הקרבות הנוראיים ביותר במלחמת העולם הראשונה, שמסמלים את מלחמת החפירות שאפיינה את החזית המערבית.
אחד מבין רבבות ההרוגים בפשנדל היה מייקל אלנבי, בנו היחיד של גנרל אדמונד אלנבי, מפקד צבא בריטניה במזרח התיכון ("חיל המשלוח המצרי"), שבאותו זמן פיקד על כיבוש ארץ ישראל מידי האימפריה העות'מאנית. אחרי כיבוש הארץ, אלנבי גר בבית במרכז כרמל שבחיפה, אותו מבנה שמשמש כיום את מסעדת הבשרים הארגנטינאית אל גאוצ'ו. מול ביתו, במרחק של חציית כביש, בנה אלנבי אנדרטה לזכר קרב פשנדל, לזכר בנו.
