לקט הצילומים ההיסטוריים שלנו החל להתפרסם בשנת 2013 והוא חוגג עתה עשור . הלקט מבוסס על מעקב שיטתי של מערכת " רגעים היסטוריים" אחרי מאות מקורות מידע היסטוריים (קישור לסקירות הקודמות)
לכל צילום היסטורי הוספנו רקע והקשר היסטורי מפורט
הנושאים :
חומה תת-ימית עתיקה: צוהר לחיי הציידים הקדמונים
גשר בין נורמנדי לעזה…
מושב כפר ויתקין – גשר העץ על נחל אלכסנדר, מזרחית למושב
רומא , איטליה חיים בתוך אנדרטאות רומיות עתיקות רחוב
קסדה קורינתית מקרב מרתון (490 לפני הספירה) נמצאה עם גולגולת הלוחם בפנים.
הלגיון הערבי ותקופת המאורעות של 1939 בירושלים
חומה תת-ימית עתיקה: צוהר לחיי הציידים הקדמונים
מתחת למים הרדודים של הים הבלטי, מול חופי גרמניה, התגלתה חומה מסתורית מתקופת האבן. אורכה כמעט קילומטר ויש בה כ-1,700 אבנים, כך שמדובר באחד המבנים הגדולים ביותר ששרדו מהחברה האנושית הקדומה.
החומה, שנמצאה בעומק של כ-20 מטר, נבנתה לפני כעשרת אלפים שנה, כשפני הים היו נמוכים משמעותית בהשוואה לימינו. חוקרים סבורים שציידי איילים השתמשו בה כדי לתעל את מנוסת הניצודים ולהוביל אותם אל המלכודות. ייתכן שהם בנו אותה לאורך זמן, תוך שימוש בחומרים זמינים כמו אבנים, ענפים ואדמה.
החומה מעידה על רמת הארגון והתכנון הגבוהה של הציידים-לקטים הקדומים, ועל יכולתם לבנות מבנים גדולים ומורכבים. ייתכן שהחומה שימשה גם למטרות חברתיות ותרבותיות, כגון טקסים או מפגשים. המחקר עדיין נמשך, וחוקרים מקווים ללמוד עוד על אורח החיים של הציידים הקדומים, ועל הקשר בין בני אדם לסביבה בימים ההם. למחקר המלא (באנגלית). לקריאה בהרחבה (באנגלית).
מקור וקרדיט : מכון דוידסון ( מכון וייצמן )
גשר בין נורמנדי לעזה…
מזח צף בנמל מאלברי האמריקני; ברקע מאחוריו – רציף פריקה
מאת : אסף אפרתי
הפרסום אודות הנמל שהאמריקאים רוצים לבנות מול חופי עזה, עורר בקרב כל מי שמכיר את מלחה"ע ה-2 השוואה לנמל "מאלברי" , אותו נמל מלאכותי שהורכב מחלקים שיוצרו מראש ונבנה ע"י בעלות הברית. שני נמלים כאלה הובאו לנורמנדי לאחר הפלישה אליה ביוני 1944 והוצבו מול שניים מחופי הפלישה: אומהה וגולד. הראשון נהרס במהרה בסערה, אך השני פעל לאורך כחצי שנה וסייע בהזרמת אספקה לכוחות בעלות הברית באירופה.
תצלום אוויר חלקי של הנמל המלאכותי הבריטי ליד חוף גולד. נראה בו רציף הפריקה המרכזי ומעליו רציף נוסף ששימש לפריקת תחמושת
אחד האנשים שמילאו תפקיד חשוב בהקמת נמל "מאלברי" היה הלוחם מצי ארה"ב אדוארד אלסברג.
אלסברג נולד ב-1891 בניו הייבן, קונטיקט וגדל בקולורדו. הוא היה אחד היהודים הבודדים שהתקבלו לאקדמיה הימית של ארה"ב, אותה סיים עם תואר ראשון במדעים ב-1914. ב-1920 קיבל תואר שני במדעים מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס וב-1929 קיבל תואר ד"ר לשם כבוד מאוניברסיטת קולורדו בולדר.
ב-1914 גויס לצי ושירת שירות פעיל עד 1926. הוא הפך למומחה בחילוץ והצלה תת-ימיים. ב-1926 הוא הצליח להעלות מקרקעית הים את צוללת הצי הטבועה S-51. על הצלחה זו הוא קודם לדרגת קומנדר (סא"ל) ע"י הקונגרס והוענקה לו מדליית השירות המכובד של הצי.
לאחר שהשתחרר משירות פעיל, אלסברג עבד בחברת נפט וכתב ספרים על מעלליו ועל אירועים היסטוריים.
בדצמבר 1927 התנדב לשירות פעיל בחילוץ ניצולים שנלכדו בצוללת הטבועה S-4. מאמצי ההצלה כשלו ואלסברג חזר הביתה בתחילת ינואר 1928.
ספרו מ-1931, Pigboats היווה השראה לסרט מ- 1933 Hell Below.
ספרו Hell on Ice עובד לפרק במחזהו של אורסון ולס The Mercury Theatre on the Air ששודר ב-1938 ברדיו CBS. עיבוד הוצג גם בסרטו של ולס The Mercury Summer Theatre of the Air, ששודר ב-1946.
מייד לאחר המתקפה היפנית על פרל הארבור, הצטרף אלסברג מחדש לצי. משימתו הראשונה הייתה לבצע פעולות הצלה בנמל ששוחרר במאסאווה, אריתריאה. בעבודה בחום נוראי, כמעט ללא עובדים ועם תמיכה אדמיניסטרטיבית דלה, אלסברג הציל רציף יבש צף גדול וכמה מהספינות שהוטבעו כדי לחסום את הנמל. הוא החזיר את הנמל לפעילות והספינות שחולצו צורפו לציי הסוחר של בעלות הברית. הוא תיאר את הצלת נמל מאסאווה בספרו "תחת שמש ים סוף" (בו התלונן , בין היתר, שהקבלן האמריקאי שמונה להעניק לו תמיכה אדמיניסטרטיבית, לא הועיל). ב-1942 הועלה אלסברג לדרגת קפטן (אל"ם) בצו נשיאותי. בהמשך הוענק לו על מאמצי ההצלה שלו במאסאווה אות לגיון ההצטיינות ע"י נשיא ארה"ב רוזוולט. ממאסאווה נסע אלסברג לצפון אפריקה ושימש שם קצין ההצלה הראשי בזירה זו, ת"פ אדמירל אנדרו קנינגהם, הקצין הבריטי שפיקד על כוחות הצי באזור. על פעולותיו בתקופה זו אלסברג כתב בספרו No Banners, No Bugles. לאחר שהתיש עצמו בעבודה מתמדת, הוא נצטווה בתחילת 1943 לחזור הביתה כדי להתאושש.
לאחר תקופה בה עסק בבדק בניית ספינות, הוא נשלח לאנגליה בזמן הפלישה לנורמנדי, שם מילא תפקיד חשוב בהקמת נמל מאלברי. הוא גם הכין 89 ספינות פגומות או מפוצצות להטבעה, במטרה ליצור נמלים מלאכותיים. פעולה זו זיכתה אותו בהערצה רבה בבריטניה, שם מונה לקצין כבוד של מסדר האימפריה הבריטית (OBE). את חוויותיו באותה תקופה הוא תיאר בספרו "החוף הרחוק".
לפני שפרש משירות פעיל ב-1951, הוא הועלה לדרגת אדמירל משנה. הוא המשיך לכתוב, להרצות ולייעץ בפרויקטים הנדסיים, עד שנפטר בשנת 1983 (בגיל 91) ונקבר בווילימנטיק, קונטיקט.
מושב כפר ויתקין – גשר העץ על נחל אלכסנדר, מזרחית למושב
צלם – זולטן קלוגר, שנה 1939
כְּפַר-וִיתְקִין – מושב עובדים במועצה אזורית עמק חפר. ע"ש יוסף ויתקין, איש חינוך, מראשוני תנועת העבודה. היישוב הראשון שהוקם בעמק חפר. ב 1930 עלתה קבוצה בת 20 חברים והתיישבה בבית האבן שהיה באזור מתקופת אנטואן בשארה טאיאן, בעל הקרקעות לבנונישהתגורר ביפו – בית-הראשונים. קיבלו הלוואה מהסוכנות לצורך קיומם בשנים הראשונות . עבדו כשכירים בחדרה ובנתניה וקצת בחקלאות. ב 1931–1932 הגיעו משפחות נוספות. והונחה אבן היסוד להקמת הכפר. הם הקימו את המזח שבחוף בית ינאי עליו נערכו העפלה והברחות נשק ללוחמי המחתרות.
צביעת התמונה – ישראל פרקר, מתוך אתר פיקיוויקי
מקור וקרדיט : קבוצת הפייסבוק אבני מורשת
רומא , איטליה חיים בתוך אנדרטאות רומיות עתיקות רחוב
ויקולו מורוני, ברומא שבו החיים תמיד היו תוססים על כל ביטוייהם. ושם אנשים עדיין חיים, באמצע חומות אורליאנוס העתיקות
רקע היסטורי
בגלל האיום הביטחוני שנשקף לאימפריה הרומית, החליט הקיסר הרומי אורליאנוס בשיתוף עם הסנאט לבנות את החומה הידועה בשם חומת אורליאנוס שתקיף את העיר רומא. החומה נועדה להקיף את רוב העיר, ואורכה 19 קילומטר בקירוב ובתוכה שטח של 12.3 קילומטר, עוביה 3.65 מטר וגובהה 6 מטר בערך. לאורך החומות היו 18 שערים ו-382 מגדלים. העבודות על החומה החלו בשנת 271 כעשר שנים, גם לאחר מותו של אורליאנוס.לוּקְיוּס דוֹמִיטִיוּס אוֹרֶלִיָאנוּס : Lucius Domitius Aurelianus חי 214–275 לספירה) היה קיסר רומא משנת 270 ועד מותו בשנת 275. הוא ידוע כקיסר שהחל את תהליך החזרת תהילת הקיסרות הרומית ממשבר המאה ה-3, במהלכו התפוררה האימפריה ל-3 ישויות נפרדות וכמעט התמוטטה. הוא לחם בכל החזיתות ובכל אויבי הקיסרות איחד והשיב טריטוריות שאבדו לקיסרות, בנה את חומות רומא הקרויות על שמו וזכה לתואר "מציל העולם".
קסדה קורינתית מקרב מרתון (490 לפני הספירה) נמצאה עם גולגולת הלוחם בפנים.
Corinthian helmet from the Battle of Marathon (490 BC) found with the warrior's skull inside.
קרב מרתון היה קרב במלחמת פרס–יוון, שהיה הניסיון המשמעותי ביותר של דריווש, מלכה של האימפריה האחמנית הפרסית לכבוש ערים יווניות ביוון היבשתית. הקרב שהתרחש בין צבא אתונה לצבא הפרסי, התפרסם בעיקר בשל הניצחון האתונאי על אף נחיתותו המספרית של צבאם.
הלגיון הערבי ותקופת המאורעות של 1939
רכב של הלגיון הערבי, כוח עבר ירדני שהוקם בפיקודו של הקצין הבריטי ג'ון בגוט גלב (גלב פאשה) חולף כאן כאן במרכז ירושלים על פני מלון פאסט (שלא קיים עוד), בתקופת המאורעות של 1939.
מקור וקרדיט : קבוצת הפייסבוק של אריק בנדר
רקע היסטורי
הלגיון תחת פיקודו של גלאב פאשה
בנובמבר 1930 נתמנה קצין בריטי בשם ג'ון באגוט גלאב (גלאב פאשה) לסגנו של פיק. הלה הכיר את הבדואים וידע כיצד להילחם בהם. בפברואר 1931 יצר גלאב את "משמר המדבר", אשר מנה בראשיתו כעשרים איש וארבעה כלי רכב עם מקלעי לואיס ומקלעי ויקרס. הרעיון מאחורי גיוס הבדואים ליחידת הסיור המדברית היה לספק לבדואים מקור הכנסה אלטרנטיבי שישמור על הדימוי העצמי שלהם כלוחמים ויחליף את מקורות ההכנסה המסורתיים, בהם פשיטה על גידולים חקלאיים של יושבי הקבע וסחיטת דמי חסות משיירות סוחרים שעברו בשטחם ומיישובים סמוכים. כמו כן, האמין שעיסוק זה יקרב את הבדואים באופן טבעי לחיי קבע בהדרגה גייס לשורותיו בדואים רבים, חיזק את הקשר בינם לבין האמירות ופייס את השבטים הנותרים.
בשנת 1936 מנה הלגיון כ-1,200 איש, מאורגנים ב"משמר מדבר" ממונע וממוכן, גדוד רגלים, גדוד פרשים ומשטרה עירונית. במרץ 1939 פרש פיק מהפיקוד על הלגיון והוחלף על ידי גלאב. הלה התמודד עם חוסר היציבות בסוריה והפרעות המתרחשות בארץ ישראל. תחת פיקודו נחשב הלגיון הערבי לכוח הצבאי הערבי הטוב והמאומן ביותר באותה תקופה. משנת 1940 ועד סוף מלחמת העולם השנייה הוגדל כוחו לכדי 8,000 קצינים וחיילים, מאורגנים בחטיבה רגלית ממוכנת, 15 פלוגות מצב, פלוגת הנדסה וכוח "משמר המדבר".
במהלך קיץ 1941 סייעו יחידות הלגיון לבריטים לשוב ולהשתלט על עיראק לאחר שמנהיגה הפרו-נאצי רשיד עאלי אל-כילאני תפס בה השלטון. באותה שנה היו יחידות אלה מעורבות במערכה בסוריה ובלבנון בה פלשו כוחות האימפריה הבריטית וכוחות צרפת החופשית לסוריה וללבנון שהוחזקו בידי אנשי צרפת של וישי.
ב-25 במאי 1946, זכתה אמירות עבר הירדן לעצמאות. הלגיון הערבי, שכוחו קוצץ לכ-6,000 איש אחרי המלחמה, היה לצבאה הסדיר של הממלכה, אף שערבים רבים המשיכו לראות בו מכשיר לשמירת האינטרסים האימפריאליים של בריטניה.
ראו גם :
קווים לדמותו של הקצין הבריטי ג'ון בגוט גלאב (Glubb) אשר פיקד על הלגיון הערבי בירדן
0
