ליקוט ועריכה : עמי סלנט , עורך האתר " רגעים היסטוריים"
הקרב על הסום היה אחד הקרבות הגדולים במלחמת העולם הראשונה. הוא נערך בין 1 ביולי ל-18 בנובמבר 1916, ובו ניסו כוחות של מדינות ההסכמה לפרוץ את קווי הגרמנים במחוז סום שבצפון צרפת. בסוף הקרב הצליחו הכוחות להתקדם כעשרה ק"מ, במחיר של יותר ממיליון נפגעים לשני הצדדים.
בתחילת ההתקפה פרצו כוחות רגלים בריטים לעבר חפירות הגרמנים לאחר הפגזת ריכוך ארטילרית. הקרב הסתיים לאחר ארבעה וחצי חודשים, כאשר המפקד הבריטי,דאגלס הייג, הורה על הפסקתו.
תחילתו של הקרב על הסום הביאה להקטנת הלחץ הגרמני בקרב ורדן, שהחל כארבעה חודשים קודם לכן, משום שהגרמנים נאלצו להעביר חלק מכוחותיהם מוורדן, כדי לעמוד בפני ההתקפה הבריטית-צרפתית המשולבת בסום.
הקרב זכור בעיקר כדוגמה למתקפה חזיתית חסרת תוחלת על עמדות מוגנות היטב. נעשה בו לראשונה שימוש בטנקים, אך הפעלת הטנקים הייתה מוגבלת ובלתי יעילה.
במהלך חודשי הלחימה השתפרה הטקטיקה של הצבא הבריטי כתוצאה מהלקח שנלמד בימי הלחימה הראשונים, וכוחות רגלים, ארטילריה וחיל אוויר שולבו יחד להשגת הכרעה. בסופו של דבר סללה הטקטיקה החדשה את הדרך לניצחון על הצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה.
יום הלחימה הראשון בקרב, שבו ספגו הבריטים כ-60,000 נפגעים (מתוכם 20,000 הרוגים), הפך לזיכרון טראומטי בבריטניה. המספר הכולל של הנפגעים בסיום הקרב הסתכם בכ-420,000 בריטים, 200,000 צרפתים ו-465,000 גרמנים, סך הכול למעלה ממיליון נפגעים. אדולף היטלר, לימים הפיהרר של גרמניה הנאצית, השתתף בקרב זה כחייל בצבא גרמניה, ונפצע בו מרסיס ברגלו.
לסקירה המלאה בעברית
ראו גם סקירה מעניינת של פרופסור אלי שאלתיאל בנושא הקרב על הסום :
הקרב על נהר הסום : מלחמת ההתשה הגדולה ביותר בהיסטוריה האנושית
מתקפת הסום, טוען ההיסטוריון פילפוט, היתה למלחמת העולם הראשונה מה שקרב סטלינגרד היה למלחמת העולם השנייה. אך את המתקפה בסום העמידו צ'רצ'יל, לויד ג'ורג' וההיסטוריונים אחריהם ל"מבחן הדם"; ובמבחן הזה נכשלה מתקפת הסום כישלון חרוץ – מניין האבידות לעומת השטח המועט שנכבש חרץ את גורל הקרב בעיני הדורות הבאים.
המחבר מייחס חשיבות מכרעת לווינסטון צ'רצ'יל בעיצוב הזיכרון הקיבוצי המטעה הזה. כפי שצ'רצ'יל השתלט לשנים רבות על הכתיבה ההיסטורית על מלחמת העולם השנייה, כך הוא השתלט גם על הזיכרון הקולקטיבי ההיסטורי של מלחמת העולם הראשונה. פילפוט עוקב אחר השתלטות הגרסה הצ'רצ'יליאנית על הזיכרון הקולקטיבי. לצ'רצ'יל, ללויד ג'ורג' ולפוליטיקאים אחרים היה עניין בהשלטת הגרסה שלהם. מניעיו של צ'רצ'יל הפוליטיקאי – אך גם חייל שהתנסה התנסות קצרה באימי חזית המערב – היו אף חזקים ומובהקים יותר מאלו של לויד ג'ורג', הפוליטיקאי וראש הממשלה.
צ'רצ'יל לא שעה לחוות הדעת של החיילים שלחמו בסום, ושנה-שנתיים לאחר תום המלחמה החל במאמץ נמרץ לתאר את הקרב ככישלון חרוץ נורא ואיום, מעשה ידיהם של גנרלים חסרי בינה וניסיון, ובראשם הגנרל המושמץ מכל – דגלאס הייג.
נצחון הימ"חים
פילפוט מייחס את הורתו של מיתוס הכישלון לאותו גורם שממנו הוא מבקש לייחס למתקפה בסום את החשיבות העליונה: החיילים שיצאו לקרב באוגוסט 1914 היו משוכנעים שעד חג המולד ישובו לבתיהם עטורי מדליות וגאים במלאכתם. כל אחד מהם, ובעיקר כל אחד מן המנהיגים שעמדו בראשם, ידע היטב עד כמה השתנו הנסיבות ומה עמוקות התמורות החברתיות והכלכליות שהתחוללו מאז מלחמות המאה ה-19 הקצרות והמכריעות. כל אחת מן המדינות הלוחמות היתה יכולה לגייס מיליוני חיילים לקווי החזית ולהפעיל תעשייה מודרנית שתצייד את הלוחמים בכל הדרוש להם כדי לנהל מלחמה ארוכה ומתישה. לא עוד קרבות נוק-אאוט, אלא מלחמת התשה ארוכה, שמנצח בה מי שמצליח להחזיק מעמד ולפגוע יותר ביריבו. אלה הן מלחמות המאה ה-20 המתועשת; אכזריות, ממושכות ונטולות תהילה.
הגנרלים הבריטים המושמצים שהוליכו את הגייסות לסום לא ציפו לקרב הכרעה אחד, שיפרוץ את כל הקווים ויוליך את הלוחמים עד לבירת גרמניה. התשה מעצם טבעה היא ממושכת, יש בה עליות ומורדות, והיא תובעת קורבנות רבים. מי שעומדים למבחן אינם רק החיילים בחזית, אלא המערכת המורכבת שמגבה אותם ומקיימת אותם בתנאים קשים. עומדים במבחן גם פסי הייצור של התחמושת, שצריכים לספק לחזית כמויות עצומות של פגזים ופצצות מסוגים שונים. שהרי במשך הקרבות למדו הגנרלים שפגז המסוגל לרסק מוצבים קרובים של האויב, אינו טוב לשימוש כאשר מבקשים להשתיק קני ארטילריה מרוחקים מקו הלחימה.
מכונת המלחמה המודרנית נשענה על קווי אספקה ארוכים ומורכבים, וגם אלה ניצלו את ההתפתחויות האחרונות בתובלה. ככל שהתארכה המלחמה, גברה חשיבותם של גורמים "תעשייתיים" חדשים, כמו המטוסים, שתפקידם באיסוף המודיעין, למשל, היה קריטי, והטנקים, שבשלבים האחרונים של הלחימה הכריעו מערכות.
במלחמה שכזו משתנה גם תפקידו ומעמדו של המצביא, הגנרל, המנהל את כל המערך הסבוך והמפותל הזה. היו בצבא הבריטי גנרלים טובים ומצביאים רבים. דגלאס הייג לא היה אדם נוח לבריות, ואיש לא התקשה לתלות בו את כל האשם ולהופכו לרשע חסר הלב ש"זרק" המוני חיילים אל מותם. ועם זאת, הוא ניהל קרב שאת תנאי היסוד שלו הוא לא יצר. הוא ניהל מלחמת התשה, וידע שבמלחמה כזו יש צורך בנשימה ארוכה ובנכונות לשלם מחיר כבד.
מקור וקרדיט : אלי שאלתיאל, Bloody Victory: The Sacrifice on the Somme מאת ויליאם פילפוט: מלחמת ההתשה, מערכה ראשונה, באתר הארץ, 5 בינואר 2011
ראה גם :פרק 60 – המלחמה הגדולה – הקרב על הסום – קטעים בהיסטוריה – .
ראה גם : השושנים של פיקרדי
ראה גם : Battle of the Somme 100th anniversary marked with colour
ראה גם : BBC – iWonder – The Battle of the Somme: 141 days of horror
3