לו (לואיס) לנארט (24 באפריל 1921 הונגריה – 20 ביולי 2015 רעננה) היה טייס קרב במארינס. שירת, בתקופת מלחמת העולם השנייה, במערכה באסיה ובאוקיינוס השקט והשתתף בקרבות נגד האימפריה היפנית. התגייס, במסגרת המח"ל, לשירות האוויר של ההגנה, והשתתף כטייס במלחמת העצמאות. נודע כמוביל התקיפה שעצרה את התקדמות הטור המשוריין של צבא מצרים על יד אשדוד.
נעוריו
לו לנרט (Lou Lenart) נולד בשם לאיוש לינוביץ' (Layos Lenovitz), להוריו בנימין ורוז לינוביץ' שהיו שומרי מסורת ועסקו בחקלאות. לנרט נולד בעיירה שָטוֹראוֹיַהאוּיְהֶיי (Satorauljaujhely) בהונגריה בקרבת הגבול עם צ'כוסלובקיה, וב-1931 גרמו תופעות אנטישמיות להגירת המשפחה לארצות הברית .
המשפחה התיישבה בעיירה ווילקס באר בפנסילבניה, שם השלים לנרט את לימודיו. המשפחה חוותה עוני בעקבות המשבר הכלכלי. הוריו של לנרט פירנסו את המשפחה בעזרת חנות קטנה אך מכיוון שהפרנסה הייתה מועטה מכר לנרט איטריות, שהכינה אימו בבית, מדלת לדלת.
השירות בצי ארצות הברית במלחמת העולם השנייה
ב-1940 התגייס לנרט לצי ארצות הברית ונשלח לארבעה חודשי טירונות, בסיומם התנדב לשרת ביחידת קומנדו על האונייה "נורת' קרוליינה"(אנ') שעסקה בליווי ספינות שהביאו אספקה לבריטניה (שכבר הייתה מעורבת במלחמה). לאחר 18 חודשים ובהמלצת מפקדיו התקבל לנרט לקורס טיס באקדמיה של הצי. לאחר שנה סיים את הקורס והוצב בבסיס אימונים של המארינס "אל-תורו" שבקרבת לוס-אנג'לס שם התאמן בהטסת מטוס F4U קורסייר. באחת מטיסות האימון היה לנרט מעורב בתאונה שהביאה להתרסקות מטוסו ולפציעתו, לאחריה עבר תהליך ארוך של שיקום.
ב-1944 העריכו מפקדיו שחזר לכושר, אישרו לו לחזור לטוס והוא הוצב בחזית הפסיפית שם שירת עד כניעת יפן, במהלך תקופה זו ביצע לנרט משימות הפצצה, יירוט וליווי מפציצים ומטוסי צילום. באחת ממשימותיו אף זכה בעיטור ה"מארינס" בשל הצטיינותו. בתום המלחמה חזר לארצות הברית, השתחרר משירות בדרגת קפטן (סרן) ועבר לגור בלוס-אנג'לס.
השירות במח"ל
הידיעות על המספר הרב של קרובי משפחתו שניספו בשואה הביאו את לנרט, באפריל 1948, להחליט לעלות לישראל ולהתנדב, כטייס, במסגרת מח"ל. ב-3 במאי 1948 הטיס לנרט מטוס נורסמן מאיטליה לשדה דב, ואז צורף לשירות האוויר של ההגנה. ב-6 במאי 1948 נסע, עם עוד מספר טייסים, לאימונים בצ'כוסלובקיה. כששמעו הטייסים ב-18 במאי על התקיפה שביצעו 2 מטוסים מצריים על התחנה המרכזית בתל אביב (תקיפה שגבתה את חייהם של 42 בני אדם) דרשו לסיים את האימונים ולחזור ארצה, וכך ב-20 במאי חזרו חלק מהטייסים ארצה במטוס תובלה, עליו הועמס גם מטוס קרב מפורק.
לנרט היה ממקימי טייסת הקרב הראשונה של צה"ל ובמהלך מלחמת העצמאות השתתף במספר משימות. לאחר מספר שבועות הועבר לנרט למפקדת חיל האוויר, שם היה אחראי על תיאום עם כוחות הקרקע בזירת הדרום.
בצילום למטה : מטוס אוויה S-199 ("סכין") במהלך מלחמת העצמאות. האוויה היה מטוס הקרב הראשון של חיל האוויר אותו הטיס לו לנארט
תקיפת השיירה המצרית
הפעולה הידועה ביותר בה השתתף לנרט הייתה ב-29 במאי 1948. לנרט הוביל רביעיית מטוסי אוויה S-199 (מסרשמיט – המטוסים הראשונים של טייסת הקרב הראשונה) שהמריאה משדה התעופה בעקרון (כיום תל נוף). יחד עם לנרט טסו מודי אלון, עזר ויצמן ולאונרד (אדי) כהן. כל מטוס היה חמוש בפצצה של 70 ק"ג. המטוסים תקפו, ליד אשדוד, את הטור המשוריין המצרי שנע מסיני צפונה לאורך ציר החוף לכוון תל אביב. המשימה צלחה והכח המצרי נעצר ליד גשר עד הלום. בתקיפה זו נפגע מטוסו של אדי כהן, והוא נהרג כשניסה להנחית את המטוס.
חייו האזרחיים
לאחר מלחמת העצמאות השתחרר לנרט מהצבא, עבד תקופת מה בחברת תעופה פרטית ואחר כך הצטרף לחברת אל על. ב-1950 היה בין הטייסים שהשתתפו במבצע עזרא ונחמיה להעלאת יהודי עיראק לישראל. במשך השנים נע בין ישראל לארצות הברית, תוך שהוא מחזיק בתים ברעננה ובלוס אנג'לס. בתקופות בהן שהה בארצות הברית עסק במגוון עבודות, בהן טייס צילום ומיפוי, מפיק סרטים (בהם נשר הברזל ונשר הברזל 2) ואיש שווק בחברת יוז איירקראפט, ובחברת אמריקן אלקטרוניק. כמו כן היה סגן נשיא ומנכ"ל קבוצת סן דייגו קליפרס מליגת ה-NBA. הוא היה בעל תואר שני במנהל עסקים מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס.
לנרט נישא 5 פעמים ונולדו לו שתי בנות. מנישואין לוורדה גולדברג נולדה בתו, מיכל, ששירתה אף היא בחיל האוויר. אשתו האחרונה הייתה רחל ניר.
לנרט נפטר ב-2015, בן 94 .
ראה גם :טייסת 101 – ויקיפדיה
ראו גם : כיצד הובלתי רבייעיה לבלימת הצבא המצרי ב-1948 – YouTub
ראו גם : הם באו אלינו כאשר היינו זקוקים להם ביותר: המח"ל במלחמת העצמאות
5