אחד מספרי הביוגרפיה הטובים ביותר שהתפרסמו בשנים האחרונות הוא ספרו של עמוס גלבוע על האלוף אהר'לה יריב כראש אמ"ן (הוצאת ידיעות אחרונות והמרכז למורשת המודיעין, 2013 )  זו לא רק ביוגרפיה של מנהיג אלא גם סיפורם של מייסדי צה"ל החל מתקופת הבריגדה בצבא  הבריטי ועד מלחמת יום הכיפורים , במידה רבה זהו סיפור מרתק של הקמת צה"ל מימי מלחמת העצמאות והפיכתו לצבא מקצועי  וחדשני בין השנים 1948-1973.

ריכזנו בסקירה זו כמה וכמה מאמרים שנכתבו לאחרונה על ספר מרתק זה , כולל תיאור קצר של המלחמה בין ירדן וסוריה בספטמבר 1970 , עפ"י המתואר בספרו המרתק של עמוס גלבוע.

סיפור חייו של אהרון יריב מרתק מאין כמוהו, רווי פריצות דרך. הוא הקים את בית הספר לפיקוד ומטה של צה"ל ועמד בראשו, וככזה גיבש את תורת הלחימה הראשונה של צה"ל; הוא נודע כאחד ממנסחיה בשנות ה-70 של "נוסחת יריב-שם טוב" (ע"ש שר הבריאות ויקטור שם טוב ממפ"ם), שקראה לדבר עם אש"ף, אם יחדל מטרור.

אהרון יריב כיהן כראש אמ"ן פרק זמן חסר תקדים, כתשע שנים, מ-1963 ועד 1972, ורכש לעצמו שם בארץ ובעולם לא רק כאיש מודיעין, אלא כדיפלומט ואיש הסברה,  משכיל ורחב דעת. אך אין זה רק סיפור אישי – זהו אחד הספרים המרתקים ביותר שנכתבו בשנים האחרונות על פרקים בהיסטוריה של מדינת ישראל.

יריב היה בצמתים הבטחוניים והמדיניים החשובים ביותר במשך שנים ארוכות, ומבעד לסדר יומו ומהלכיו נחשפים לא רק פרטים רבים שטרם ראו אור, אלא גם תובנות על התקופה ועל הדרך שבה התנהלה הצמרת הבטחונית והמדינית. הספר גם מאפשר הצצה נדירה לתהליך התפתחות מערך המודיעין הישראלי, שצמח והשתכלל לבלי הכר תחת יריב, אך כשל באופן טרגי באוקטובר 1973 תחת יורשו בתפקיד, האלוף אלי זעירא.

בספר גלוי ראשון, גדוש בחשיפות מדיונים מסווגים ובמכתבים שלא פורסמו מעולם, מגולל קצין המודיעין לשעבר עמוס גלבוע את סיפורו של ראש אמ"ן המיתולוגי אלוף אהרון יריב

מאת: אמיר בוחבוט, מערכת וואלה!

תת-אלוף במיל' עמוס גלבוע, לשעבר קצין בכיר באגף המודיעין, כתב עד לאחרונה שמונה ספרים ברמת סיווג סודי ביותר עבור קהילת המודיעין, שכללו בין היתר את חיסולו של מזכ"ל חיזבאללה עבאס מוסאווי ואת לכידת ספינת הנשק קארין A. כתיבת הספר "מר מודיעין" (הוצאת ידיעות אחרונות והמרכז למורשת המודיעין) על ראש אגף המודיעין (אמ"ן) המיתולוגי אלוף אהרן (אהרל'ה) יריב המנוח, שכיהן בתפקידו כמעט עשור, היוותה עבורו תפנית. "נגעתי בנימים של קהילת המודיעין ואנשיה, והייתי צריך להחליט מה לפרסם ומה לא", מספר תא"ל במיל' גלבוע בראיון לוואלה! חדשות. "זה הספר הגלוי הראשון שאני כותב, והחלטתי לכתוב אותו כמו רומן, עם מתח סביב האישיות והחיים של אהרל'ה, המשמש ראי להתפתחות המודיעין בישראל".

עמוס גלבוע קיבל לידיו שלושה אוצרות. הראשון: תיקים מארכיון לשכת ראש אמ"ן; השני: מסמכים מארכיון משרד הביטחון וצה"ל; אך השלישי היה חשוב מכולם. "בנו המאומץ של אהרל'ה נתן לי אישור לקבל את הפיקדון האישי שלו. עולם ומלואו. מסתבר שאהרל'ה שמר כמעט הכול. פנקסים, פתקים, חוברות, והכי חשוב – יומן סודי שאף אחד לא ידע על עצם קיומו". כך חושף עמוס גלבוע בספר את הפתק שהעביר אלוף פיקוד הדרום דאז, אריאל שרון, לאהרל'ה, על רקע הקרב בצמרת הביטחונית. ב-28 באפריל 1969, לנוכח אסטרטגיית ההתשה המצרית, הציע שרון שישראל תציב אסטרטגיית הכרעה בטענה שצעד כזה ימנע בעתיד מלחמה גדולה. הדיון גלש לחילופי דברים קשים בין שרון לרמטכ"ל חיים בר-לב, ושרון עזב את חדר הישיבות למרות בקשה של שר הביטחון משה דיין.

אהרל'ה יריב נולד במוסקבה ועלה ארצה באמצע שנות ה-30 של המאה הקודמת. הוא הצטרף להגנה ולאחר מכן לצבא הבריטי, ובשנת 1947 שב להגנה כשלישו של יעקב דורי, מי שלימים הפך לרמטכ"ל הראשון של צה"ל. מאוחר יותר מונה למג"ד בחטיבת כרמלי, ובשנות ה-60 קיבל את הפיקוד על חטיבת גולני. ב-1964 הוא מונה לתפקיד ראש אגף המודיעין בצה"ל, ובו כיהן כתשע שנים. שיא שירותו הצבאי היה בעת מלחמת ששת הימים. המודיעין שסיפק לצבא הוגדר על ידי הרמטכ"ל דאז, יצחק רבין, כ"מושלם". עם שחרורו מצה"ל, מונה יריב ליועץ ראש הממשלה גולדה מאירלענייני טרור. עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, הוא קיבל על עצמו כמה תפקידים, ובהם עוזר הרמטכ"ל, דובר וראש צוות המשא ומתן מול המצרים. מאוחר יותר הצטרף למפלגת העבודה, נבחר לכנסת ומונה לשר התחבורה ולשר ההסברה. בשנת 1975, פרש מהפוליטיקה והקים את "המרכז למחקרים אסטרטגיים על שם יפה" באוניברסיטת תל אביב. ב-1994 הלך לעולמו.

לכתבה המלאה ,  לכתבה באתר "וואלה"

מר מודיעין: כך עיצב אהרון יריב את פני אמ"ן והביא לניצחון בששת הימים – The

מאת : יוסי מלמן

יתום מאם וללא קשר לאביו, אהרון יריב למד בבית הספר החקלאי בפרדס חנה ובסיום לימודיו הצטרף לקבוצת גבע ולארגון ההגנה. ב-1941 התגייס במסגרת הבריגדה היהודית לצבא הבריטי, קיבל דרגת קצונה ושירת במדבר המערבי, ליד העיר בנגזי בלוב. בשלהי מלחמת העולם השנייה נשלח לאירופה. בשירותו הצבאי אימץ לעצמו גינונים שאפיינו את כל הקריירה הצבאית שלו בצה"ל: הוא הקפיד על לבושו; מדיו היו תמיד מגוהצים ומעומלנים; בכיסו היה תמיד מסרק כדי לסדר את שערו; צחצוח הנעליים הפך אצלו לאובססיה. ציות לפקודות ומשמעת היו בדנ"א שלו.

לאחר ששוחרר מהצבא הבריטי למד בבית הספר הראשון לדיפלומטים של הסוכנות היהודית, התמנה לשלישו של יעקב דורי, הרמטכ"ל הראשון של צה"ל, בדרך לקריירה צבאית מפוארת. בסוף שנות ה-50 היה כאמור מפקד חטיבת גולני, ומשם המשיך לתפקיד עוזר מיוחד לראש אמ"ן חיים הרצוג. הוא המשיך לשרת בתפקיד גם תחת האלוף מאיר עמית, וב-1964 מונה לרשת את עמית.

בדרך לששת הימים

כאמור, יותר מכל דבר אחר היה יריב מזוהה עם אמ"ן. בשמונה השנים שעשה בתפקיד הוא הניח את מרבית היסודות שהפכו את אמ"ן לארגון מודרני ויעיל, ולספק העיקרי של המידע המודיעיני לצה"ל ולראש הממשלה. היחידות המרכזיות והחשובות של אמ"ן שעסקו במלאכת האיסוף, כמו יחידת ה"סיגינט" – 8200 (אז מספרה היה 848), סיירת מטכ"ל והמ"מ (מבצעים מיוחדים), זכו בתקופתו לשדרוג ולקידום. יריב הבין שגם את המחקר צריך לחזק וגייס קצינים צעירים, אינטליגנטים ובעלי ידע.

לסקירת הספר ע"י יוסי מלמן בעיתון דה-פוסט

 אהרון (אהר'לה) יריב, ראש אמ"ן בין 64' ל-72', היה התגלמות שיקול הדעת והזהירות. "האיש החכם" לכל עת. על ההיסטוריה של 8200, הנסיעה לאיראן בפורים, הרעיון להציב מצלמה על טיסן והדרך ללב של דיין – בקטע מהספר החדש "מר מודיעין"

עמוס גלבוע 

 "תכונותיו של אהר'לה חברוּ לתפיסת הניהול שלו באמ"ן: הוא המנצח על תזמורת המורכבת מאנשים, ציוד ומשימות לאור הצרכים; הוא נותן לכל מפקד "לעבוד", בלי לנדנד, בלי "להיכנס לעצמות", כל זמן שהעבודה מקדמת את המשימות. גדולתו של אהר'לה, והיא תבוא לידי ביטוי מובהק בשנת 1970 הקשה, הייתה בשילוב הנדיר של הבנת המשימות הבוערות והמיידיות, הצריכות לשרת את צה"ל בביטחון השוטף ואת הדיפלומטיה של ישראל במאבקה היום יומי, יחד עם חזון וראייה של צורכי העתיד ומשימותיו. לרגע הוא לא שכח שיש לו שלושה כובעי אחריות (כהגדרתו): קצין מודיעין, מפקד על יחידות וקצין חיל ראשי. בכובע אחד הוא נותן מודיעין למטה הכללי ולממשלת ישראל, בכובע השני והשלישי הוא האחראי לתורה, להדרכה, לאימון ולציוד של כל יחידות אמ"ן, הוא המפקד שלהן, הוא האחראי לאספקת המודיעין לכל יחידות צה"ל באמצעות מחלקות המודיעין של הגייסות."

לפרק המלא

קישור לאתר YNET

האלוף אה'רלה יריב ומשבר ירדן-סוריה 1970

אהר'לה נוסע בלב כבד וחושש לארה"ב בספטמבר 1970 . הוא מזמן אליו את סא"ל ביבר , שועל המודעין הוותיק, מי שבזמנו ידע לדווח לירדנים באיזה מחסן נמצאת תחמושת מיוחדת שאינם יכולים למצאה במחלקת החימוש שלהם במטכ"ל הירדני.

 זה היה לאחר נסיון ההתנקשות הכושל במלך חוסיין ב-1 בספטמבר. " המפקד , אני מודאג" , הטעים ביבר. " המצב של המלך הוא בכי רע. המחבלים עושים ממנו צחוק. איני יודע  עד מתי  הוא יוכל להמשיך ולסבול זאת"  אהר'לה התבונן בו, הוציא פצירת ציפורניים מאחת ממגרות שולחנו, החל לנקות את ציפורניו, הרהר ושאל : "ביבר , עם יד על הלב , במקרה שתפרוץ מלחמה בינו לבין ארגוני המחבלים, האם חיילי הצבא הירדני ילחמו לצדו של המלך" , "המפקד, " נהם ביבר, "הבדואים של החטיבות המשוריינות שלו, חטיבה 60 וחטיבה 40 יילחמו כמו אריות. אני יכול כבר עכשיו להכין לך רשימה של הקצינים הירדנים הפלסטינים שיערקו מהצבא ויצטרפו לארגוני המחבלים, אבל הבדואים יאכלו חיים את הפלסטינים , בלי רחמים" .

 "מתי זה יקרה" זרק אהר'לה את השאלה לחלל החדר. "  מה ידחוף את המלך לשים קץ להשתוללות הפלסטנית"  האם לא יפחד מהדיביזיות העיראקיות שבירדן העלולות לחוש לעזרת המחבלים? " ביבר עזב את החדר והשאלות נשארו בלי תשובה. לא ביבר ולא אה'רלה העלו בדעתם כי ב-6 בספטמבר 1970 , כמה שעות לאחר שארה'לה המריא לניו-יורק, ייחטפו שלושה מטוסים של חברות תעופה מערביות בידי ארגון המחבלים של " החזית העממית" , ושניים מהם יונחתו בזרקא שבירדן, ושכמה ימים לאחר מכן ייחטף עוד מטוס ויונחת בזרקא, והמלך חוסיין יצפה חסר אונים במתרחש על אדמתו.

בשעה שארה'לה קוצר הצלחה בסיור בארה"ב , המצב בירדן הולך ומתדרדר, ביום  שאהר'לה בא לוושינגטון, 17 בספטמבר  1970, המלך חוסיין פותח במתקפת השמד של ארגוני המחבלים, בייחוד על כל מחנות הפליטים שבמרחב עמאן. חטיבה 60 המשוריינת , חטיבה בדואית, עומדת בראש הכוח הירדני התוקף.

18 בספטמבר 1970, העדכון שאהר'לה מקבל מהארץ : חוסיין גובר על המחבלים הפלסטינים  בקרב על עמאן , המחבלים שולטים באירביד, העיר הגדולה שבצפון ירדן ליד הגבול עם סוריה, והכריזו על צפון ירדן כשטח משוחרר, החטיבות העיראקיות מתחילות לנוע מזרחה ומתרכזות באזור מפרק, הקרוב לגבול ירדן עם עיראק, מבחינים בריכוז כוח משוריין סורי מצפון לדרעא.

 בוושינגטון נקרא האלוף אלי זעירא בבהילות למודעין הפנטגון. ההערכה האמריקנית היא שהסורים לא יתערבו , אך צפויות הפתעות וצריך להתכונן אליהן. לכן הבקשה הדחופה אל המודיעין הישראלי : ספקו לנו מטרות בירדן של כל הכוחות העינים את חוסיין.

בחצות 18-19 בספטבמר 1970, עמוס גלבוע , רמ"ד צבא סוריה, עיראק ולבנון בענף 5 במחלקת המחקר של אמ"ן , מקבל שיחת טלפון מ"שופר" ( גורם הדיווח של יחידה 8200 ) : מופיעות רשתות רבות של שריון סורי, כנראה בתנועה לעבר גבול ירדן. הוא מטלפן לאפרים קם , התורן של ענף 2 הירדני: "יש לכם דייוחים ירדניים על כוחות סוריים? "  עדיין לא, אך אנחנו מאתרים הרבה שינויי היערכות בחטיבה משוריינת 40 הירדנית שבצפון ירדן" . בבוקר ה19 בספטמבר 1970 התמונה עדיין מעורפלת . מאמץ איסופי גדול מופנה לצפון ירדן.

בצהריים התמונה מתבהרת: כוח בגודל של דיבזיה משורינת סורית מוגבלת, בפיקוד מפקדת דיבזיית חי"ר 5 הסורית, הערוכה בחזית דרום רמת הגולן, נכנס לצפון ירדן ופיזר את הכוחות הירדניים הקטנים שהיו באזור. מה מטרות הכוח?  מהם יעדיו מהן הכוונות המדיניות של סוריה? האם ברית המועצות תומכת במהלך של סוריה?  לפי שעה הסורים לא מפעילים חיל האוויר , אלא רק כמויות ניכרות של ארטילריה, האם יפעילו את חיל האוויר לסייע לשריון שלהם? מה יעשו הירדנים? האם חטיבה 40 תוכל לבלום את הכוח הסורי המונה כארבעה חטיבות? מה תמונת המצב שבידי הירדנים? אלו היו במקצת השאלות שעלו.

במשך ארבעה ימים התחולל למעשה תרגיל דו-צדדי באמ"ן : את צבא סוריה ייצג ענף 5 , ואילו את הצבא הירדני ייצג ענף 2 . בעבור סא"ל ביבר זה היה מאבק חשוב מאין כמותו. הוא "חי" את הצבא הירדני ומפקדיו, ובראשם זייד אבן שאכר, מפקד חטיבה 40  וילמים רמטכ"ל צבא ירדן. ב20 בספטמבר בערב המצב הירדני החמיר. כוח סורי השתלט על אירביד, וכוח אחר הכין את עצמו להתקדם לעבר עמאן. דווקא ברגע קריטי זה , גדוד טנקים ירדני מחטיבה 40 טעה , ובמקום לתפוס עמדות מגננה מול הכוח הסורי המכין את עצמו לצעוד לעבר עומאן, הוא ירד לבקעת הירדן. רק גדוד טנקים ירדני הכין את עצמו להגנה על הציר היורד לעמאן.

 זה הרגע שחוסיין פונה לארצות הברית בבקשה שישראל תעזור לו ותתקוף מהאוויר את הכוח הסורי. 20 בספטמבר 1970 בערב, יום ראשון, גולדה מאיר נמצאת במלון הילטון בניו-יורק בכנס יהודי גדול. בחצות היא אמורה לטוס לישראל. איתה נמצא גם השגריר רבין. אה'רלה נמצא  במהלך סוף השבוע בוושינגטון. הוא אמור לחזור ארצה ב21 בספטמבר 1970 . השגריר רבין מקבל במלון הילטון שבניו יורק שיחת טלפון מקיסינג'ר הנמצא בוושינגטון ומוסר לו את בקשת ירדן, ההופכת  לאחר זמן קצר לבקשה אמריקאית רשמית. לאחר התייעצויות טלפוניות עם אלון ודיין בארץ , גולדה נותנת הסכמה עקרונית לסיוע, בשלב ראשון ברמת סיור אווירי.  הסיכום בחצות בין קיסינג'ר לרבין הוא זה: "ראש הממשלה הורתה על גיחת סיור, והורתה לאנשיה בארץ לבדוק באהדה  את הפנייה האמריקאית בעניין תקיפה  אווירית לאחר גיחת הסיור"

בתל אביב , שחר ה21 בספטמבר 1970 , צה"ל מגביר כוננות, נערכים דיוני הערכת מצב אצל הרמטכ"ל בר-לב ודיין בהשתתפות אלון. ההערכה הכללית היא , שתקיפה אוירית לא תספיק, ויהיה צורך בפעולה יבשתית. השגריר רבין "מוקפץ" ללושינגטון במטוס נשיאותי, ומתחיל במגעים עם קיסינג'ר וסיסקו. האמריקנים מתחייבים לנקוט "צעדים" כלפי הרוסים אם יתערבו בצורה כלשהי, וכן להשלים לישראל את כל האבדות בציוד שייגרמו . בהמשך אותו יום, הנשיא ניקסון מאשר את התייצבות ארצות הברית מאחורי פעולה ישראלית אווירית ויבשתית רחבת היקף נגד הכוחות הסוריים.

הסוגיה המודעינית הופכת לקריטית : הכרת תמונת המודיעין בשטח, מצב שני הצבאות , הירדני והסורי, יכולת העמידה הירדנית" מטרות לתקיפה, רבין בוושינגטון ( ועמו אהר'לה ואלי זעירא)  מקבל מהארץ דיווחי מודיעין עדכניים ומפורטים. יש בידו תמונת מודיעין טובה בהרבה מזו שיש לקיסינג'ר ולסיסקו. הוא המספק להם למעשה את המודיעין , ולא שירותי המודיעין האמריקאי. בישראל, הנספח הצבאי של ארצות הברית, מרסיו , מבקש שצוותים של הצי השישי יגיעו מיד לישראל לקבלת מודיעין ומטרות. בר-לב מאשר את הבקשה בדיון מיוחד.

ב21 לספטמבר 1970 בצהריים נערך קד"מ ( קבוצת דיון מטכ"לית)  אצל הרממטכ"ל. אליעזר ( לייזר)  צוקרמן, ראש ענף 5 , ועמוס גלבוע , ראש המדור הצבאי, מציגים את הצד הסורי: כוננות עליונה בצבא הסורי ברמת הגולן. הכוח המשוריין הסורי שכבש את אירביד מתארגן שם, הכוח המשוריין הסורי שמתכונן לרדת דרומה לכיוון עמאן יתחיל בתקיפה הגדולה שלו רק מחר עם שחר. ביבר מעדכן לגבי הצבא הירדני : " גדוד הטנקים האבוד"  של חטיבה 40 , אחרי הרפתקאות רבות, הצטרף למגננה הירדנית על הציר לעמאן. עכשיו יש שם שני גדודי טנקים ירדניים מסוג צנטריון, המחכים לכוח של כשתי חטיבות טנקים סוריות. מחר יהיה היום המכריע. השריונר הבדואי מול השיריונר הסורי .  בר-לב מסכם את מה שקיבל את שם הקוד "גחלת" :

 הכוונה: צה"ל ישתלט על השטחים החיוניים ברמת אירביד, וכן על אזורי צאפי ופיפי ( מקומות אלו נמצאים בערבה מול סדום ובהם בסיסי מחבלים)  יטהר אותם מכוחות עוינים וייערך לבלימה בתוך 48 שעות, בכוננות להתקדם לעבר עמאן ומפרק. מערך הסדיר ייכנס לכוננות עליונה…

פיקוד צפון : ישתלט על רמת הגלעד…

אוויר : יתכונן לתקיפת טנקים סוריים אם יתקדמו מערבה מאירביד וכן לתקיפת מטרות בסוריה.

אמ"ן : יעקוב באורח שוטף אחר תנועות והיערכות כוחות. יש לראות כל תנועה אפשרית של כוחות סוריים מערבה ( מאירביד ) כצ"יח ראשון במעלה. יש להיות מוכן לכך שהסורים יפתחו באש לאורך הקו ברמת הגולן.

יגאל אלון שולח שדר למלך חוסיין. הליבה שלו: "האם אתם מוכנים לקבל את הסיוע שלנו" חוסיין משיב בחיוב. שגרירות ארצות הברית בתל אביב היא המוציאה והמביאה של השדרים, וכמוה שגרירות ארצות הברית בעמאן.

בצהרי 22 בספטמבר 1970 אהר'לה נוחת בנמל התעופה לוד, שם מחכים לו הנהג טורקו והרל"ש עוז. הוא עושה דרכו לפיקוד צפון , שם מאשר הרממטכ"ל את תוכניות הפיקוד. באותו הזמן  נמצאת בעיצומה מתקפת השיריון הסורי על שני גדודי הטנקים הירדניים של חטיבה 40. לפי שעה הירדנים בולמים את הסורים. מוטה גור, אלוף פיקוד הצפון , מציג שתי אפשרויות: לעלות ישירות לרמת אירביד, או להגיע אליה דרך רמת הגולן . הוא עצמו מעדיף את הדרך הראשונה , וכך גם בר-לב. חיל האוויר בכוננות לתקיפת סוללות ס.א. -2 בסוריה.

 23 בספטמבר 1970 , השריון הסורי נבלם בקרב גבורה ירדני של מעטים מול רבים. במהלך היום עושים הסורים עוד כמה ניסיונות תקיפה, ונכשלים.

במשרד חיכה לאהר'לה דיון רב-משתתפים. " בצמרת הסורית יש מאבק כוחות רציני בין חאפז אל-אסד, שר ההגנה ומפקד חיל האוויר , לבין צלאח ג'דיד , מזכיר מפלגת הבעת' ומי שהיה עד לפני כשנה האיש החזק של סוריה, מדווח אבי יערי , ראש המדור המדיני בענף 5.

"עכשיו ברור לנו בודאות"  מדגיש יערי , כי "אסד סירב להפעיל את חיל האויר בירדן. אנו עוקבים היטב אחר המאבק הפנימי בדמשק, וזאת רק שאלה של זמן מתי אסד ידיח את ג'דיד ויהפוך פורמלית לאיש החזק בסוריה" , אהר'לה  הנהן  בראשו בהבנה. "עמוס, מה יש לנו עכשיו בכוח הסורי בירדן, לאן הוא ימשיך? " הפנה אהר'לה את מבטו לראש המדור הצבאי של ענף 5. "כל הסימנים מראים שהם עושים הכנות  ליציאה. ייתכן מאוד שזו תהיה בלילה, " פתח עמוס ועבר לפרט.

בבוקר 24 בספטמבר 1970 מטוס סיור של חיל האוויר הירדני חג מעל צפון ירדן ודיווח : "אין אף כוח סורי בתוך שטחה של הממלכה הירדנית ההאשמית." . כשעה לאחר מכן, ביבר, ראש  ענף 2 הירדני, כינס בחדרו את אנשי הענף ונציגי ענף 5 הסורי. על שולחנו התנוסס בגאווה דגל ירדן, וכן דגל הצבא הירדני. ביבר הרים כוסית, ודמעות בעיניו. מאר'הלה נבצר לבוא. הוא נכנס לדיון מצומצם אצל בר-לב, אך שלח את ברכותיו.

 למחרת , ה25 בספטמבר, העביר הנשיא ניקסון הודעה לגולדה מאיר : " הנשיא לא ישכח לעולם את התפקיד , שמילאה ישראל במניעת  ההידרדרות בירדן ובבלימת הניסיון לבצע שם  הפיכת משטר. מזלה של ארצות הברית שיש לה בעלת ברית כישראל במזרח התיכון. מה שהתרחש יובא בחשבון בכל ההתפתחויות בעתיד" .

יום שני , ה28 בספטמבר 1970 , יום דיון מטכ"ל , העומד בסימן הצלת המלך חוסיין, ואז מגיעה הידיעה המפתיעה : עבד אל-נאצר מת. הפעם מת באמת.  בעבר היו פעמים הרופא מענף 7 הטכני וטובי הרופאים בארץ היו "ממיתים"  את נאצר, נותנים לו ימים ספורים של חיים.

 מקור וקרדיט . עמוס גלבוע, מר מודיעין , אהר'לה , אלוף אהרון יריב , ראש אמ"ן , הוצאת ידיעות ספרים ,  2013 .

 מערכת "רגעים היסטוריים " ממליצה בחום על קריאת הספר  והשגתו  בחנות הספרים הקרובה לפני שייאזל  ( בחלק  גדול מחנויות הספרים הספר כבר אזל ) .

  ראה גם : ספטמבר השחור – ויקיפדיה

 

3