מאת : שמעון גת
הצלת יהודים בגרמניה בזמן מלחמת העולם השניה, היא סיפור מרתק. אחת הפרשות קשורה לא פחות ולא יותר בשרות המודיעין הצבאי הגרמני. הנה היא לפניכם.
בצילום הפתיחה : פון דוהנאי (יושב מצד ימין ) בחברת קציני המודיעין הגרמני
מצילי היהודים במודיעין של הצבא הגרמני
שירות המודיעין הצבאי של גרמניה הנאצית, ה"אַבְּוֵהְר (Abwehr)", היה מוקד התנגדות להיטלר ולנאציזםמטה הארגון, בראשותו של האדמירל וילהלם פרנץ קאנאריס (Wilhelm Franz Canaris), היה ממוקדי ההתנגדות לנאצים, שיתף פעולה עם שרותי הביון המערביים והיה שותף בתוכניות שונות לחיסולו של היטלר ולמרד נגד שלטונו. קאנאריס ורבים מראשי השרות שלמו בחייהם בשל כך.
עובדת היות , ה"אַבְּוֵהְר", היה מוקד התנגדות להיטלר ולנאציזם ידועה למדי. אולם פחות מוכר סיפור של ניסיון להציל יהודים גרמנים שנעשה בידי בכירי הארגון. נסיון זה סיבך את אנשי ה"אַבְּוֵהְר" בעבירות מטבע שעתידות היו לחשוף את פעילותו נגד המשטר.
דמות המפתח בסיפור היה הנס פון דוֹהְנַאנִי (Hans von Dohnanyi), אדם שזיהה את הסכנה בנאציזם, זמן רב לפני עלייתו לשלטון.
פון דוהנאני נולד בווינה לפסנתרנית, אליזבט קונוולד ולמלחין ההונגרי ארנסט פון דוהנאני. הוא גדל בברלין ולמד באותה גימנסיה עם דיטריך בונהופר ואחיו הבכור קלאוס, שניהם היו לימים מן המתנגדים הפעילים לנאצים.
בעקבות עזיבת האב את הבית ב-1913 נאלץ פון דוהנאני לתת שיעורים פרטיים כדי לעזור בכלכלת המשפחה. כדי להשיג עבודה מכניסה הוא החליט ללמוד משפטים ולא היסטוריה. הוא החל את לימודיו בשנת 1920 באוניברסיטת הומבולדט בברלין ונחשב לעילוי. ב-1926 זכה לתואר דוקטור במשפטים. שנה קודם לכן נישא לכריסטינה בונהופר, אחותם של קלאוס ודיטריך.
בשנת 1929, בגיל 27 בלבד, מונה לעוזר לשר המשפטים, ובמשרה זו החזיק גם לאחר עלות הנאצים לשלטון. הוא ניצל תפקיד זה על מנת להכין תיק סודי על אדולף היטלר, על מנת לעצרו ולהכריז עליו כחולה נפש.
בשנת 1938 היה דוהנאני מעורב בניסיונם של ראשי הצבא הגרמני ובהם הרמטכ"ל דאז, הגנרל לודוויג בק להפיל את המשטר הנאצי, במקרה שהיטלר יורה על פלישה צבאית לצ'כוסלובקיה, פלישה שהייתה יכולה לגרום למלחמה, אשר הוורמאכט לא היה מוכן לה עדיין. הצלחתו של היטלר בועידת מינכן לקבל את חבל הסודטים ללא קרב, מנעה את הצלחת התוכנית, והיא נגנזה.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הצטרף דוהנאני לאבווהר. בשנות המלחמה המשיך בקשירת הקשר לרציחת היטלר, תוך שיתוף פעולה עם האנשים שלאחר מכן יהיו פעילים בקשר העשרים ביולי.
בספטמבר 1942 יזם, ביחד עם ראשי הארגון, קאנאריס, אוסטר ודיטריך פון בונהופר, מבצע להצלת יהודים מגרמניה. ראשי הארגון שלחו שלושה עשר יהודים לשווייץ, במסווה של דיפלומטים וסוכנים גרמניים. המבצע כונה U7 במסגרת זו דרש הממשל השווייצרי תשלום במטבע זר עבור כל יהודי, ודוהנאני נאלץ לעבור על חוקי המטבע הגרמניים. לצורך המבצע יצא פון דוהנאני בחשאי לשווייץ לסידור קליטתם של הפליטים. בדיעבד, גרמה דרישה זו לעצירת המבצע, ופרט ל-13 הראשונים, לא נשלחו יהודים נוספים לשוייץ. מאוחר יותר גרמו עבירות המטבע לנפילתו.
במארס 1943 היה מעורב פון דוהנאני בניסיון החיסול של היטלר שיזם הנינג פון טרסקו, שבמהלכו הועלתה פצצה למטוסו של היטלר. פצצה זו לא התפוצצה.
כאשר עלה הגסטאפו על עסקאות מטבע החוץ הבלתי חוקיות, שביצע פון דוהנאני כדי לשלם לשוויצרים עבור היהודים שהציל (אמנם מבלי שחוקריו גילו מה היתה מטרת העסקאות הבלתי חוקיות), הוא נעצר ב-5.4.1943, התגלגל בבתי כלא ובמספר מחנות ריכוז, עד שנשלח למחנה זקסנהאוזן. לאחר הניסון הכושל לחסל את היטלר ולהפיל את המשטר הנאצי, שנעשה ב-20.7.1944 (מבצע "ואלקירי"), במהלך החקירות שביצע הגסטאפו, נתגלה התיק שהכין ובו סקירה של פשעי הנאצים נגד האנושות. חודש לפני תום המלחמה, לאחר משפט בזק, הוא נדון למוות ונתלה במחנה זקסנהאוזן.
גורלם של מרבית שותפיו לא היה טוב יותר. היטלר גילה ב-4 באפריל 1945 את יומניו של קאנאריס ובהתקף זעם הורה לדון אותם בבית דין מיוחד של האס אס. ב-8 באפריל נערך במחנה פלוסנבורג משפט ראווה לאוסטר, קנריס ולדיטר וקלאוס בונהופר, גיסיו של פון דוהנאני ושותפיו למבצע הצלת היהודים. הם נדונו למוות, למרות שהאס אס לא היה מוסמך לשפוט אותם וההליך המשפטי היה בלתי-חוקי אפילו לפי החוקים הנאצים. למחרת הם הוצאו להורג בתלייה על מיתרי פסנתר. כדי להשפיל את הנידונים ולשעשע את אנשי האס אס, נאלצו להתפשט ולצעוד בעירום אל הגרדום.
פון דוהנאני הותיר אחריו את אשתו ושלושה ילדים – ברברה, קלאוס פון דוהנאני, לימים ראש עיריית המבורג, והמנצח הנודע כריסטוף פון דוהנאני. ב-31 ביולי 1997 ביטל בית המשפט בברלין את הרשעתו של פון דוהנאני וטיהר את שמו. מדינת ישראל וארגון יד ושם הכירו בפעילותו של דוהנאני, ובאוקטובר 2003 הוענק לו התואר חסיד אומות העולם. המדליה ותעודת הכבוד הוענקו לילדיו – קלאוס, ברברה וכריסטוף, בטקס רשמי בברלין. ביולי 2009 הוצב פסל לזכרו בפקולטה למשפטים באוניברסיטת הומבולדט, שבה למד.
לדיטריך פון בונהופר, שמשום מה לא זכה להכרה כחסיד אומות העולם, אקדיש רשומה נפרדת.
לפוסט המקורי של שמעון גת בפייסבוק
ראו גם :החיים הכפולים של אדמירל קנריס
7