מאת : אסף גלעד
מתקפת הטט של צפון וייטנאם היא אולי האירוע ההיסטורי בעל המאפיינים הדומים ביותר לטבח בעוטף עזה בשבת השחורה • המודיעין שהיה אך לא הביא להיערכות, תמונות כיבוש שהחרידו את הציבור בבית, והסברה כי האויב מורתע: מה אפשר ללמוד מפשיטת הענק של 1968
בשעה שתיים וחצי לפנות בוקר ניתן האות. כ־4,000 לוחמים, שהסתננו העירה מחופשים לרוכלים וחקלאים, שלפו את נשקיהם והחלו במתקפת פתע. בתוך שעות נכבשו השגרירות האמריקאית, שדה התעופה, ארמון הנשיאות ומפקדת צבא דרום וייטנאם בעיר הבירה סייגון. בעיר הואה, הבירה התרבותית והדתית של המדינה, המצב היה גרוע בהרבה: 5,000 לוחמים הסירו את תחפושתם, חשפו מדים צפון וייטנאמים, והחלו לבצע שמות באוכלוסייה האזרחית. בסוף אותו החודש התבררה הזוועה – אלפים נטבחו או נשבו. רבים נמצאו מתים לאחר שעונו והוכו במקלות, חלקם לאור האשמות כאילו שיתפו פעולה עם ארה"ב וכוחות דרום וייטנאם.
סייגון והואה היו רק שתיים ממאות ערים, עיירות ובסיסים שהותקפו באותו הבוקר על ידי כוח של 80 אלף חיילים מצפון וייטנאם ויחידות גרילה מקומיות. הם הערימו על צבא הדרום בכך שפלשו לשטחיה מבחוץ, מכיוון לאוס וקמבודיה. עוד אלפי אנשי גרילה, חברי הווייטקונג, התחפשו לאזרחים ובבת אחת שלפו נשקים מתוך תיקים ונרתיקים.
בצד האמריקאי ההפתעה היתה רבה: בשנים שקדמו למתקפה היתה זו הסכמה שבשתיקה שבראש השנה הווייטנאמי, ה"טט", החג החשוב ביותר במדינה, מתקיימת שביתת נשק. כך יצאו מחצית מחיילי צבא דרום וייטנאם לחופשת חג. הנותרים היו שקועים בחגיגות ובשתיית משקאות חריפים עד שעה מאוחרת. בחסות החג הוסרו חלק מהבדיקות הביטחוניות בדרכים, מה שאיפשר ללוחמים להלך חמושים תחת תחפושות באין מפריע.
מזכיר ההגנה החדש שמינה הנשיא לינדן ג'ונסון, קלארק קליפורד, הכה על חטא והאשים את האווירה האופטימית ששרתה בצמרת קודם לכן: "היתה תחושה שהכל מתמוטט", אמר. "קדמו למתקפה טענות שאנו רואים את האור בקצה המנהרה. היתה התרוממות רוח ונוצר הרושם כאילו אנחנו סוף סוף מנצחים".
התמונות שהחלו לזרום בטלוויזיה למיליוני אמריקאים הגבירו את תודעת התבוסה. הציבור, שעד אז היה בטוח שידה של ארה"ב על העליונה, נחרד מתמונות כיבוש השגרירות על ידי הוויטקונג, שהציגו חיילים אמריקאים יורים לתוך המבנה כשלצדם מוטלות גופות חבריהם. השגרירות אמנם נכבשה לזמן קצר בלבד, אך מספיק לייצר לכוחות הצפון תמונת ניצחון. שדר הטלוויזיה המפורסם מרשת סי.בי.אס וולטר קרונקייט הגדיל לזעוק: "מה הולך פה, לעזאזל? חשבתי שאנחנו מנצחים במלחמה הזאת".
מתקפת הטט, שפרצה בסוף ינואר 1968 בווייטנאם, היא דוגמה להפתעה אסטרטגית שיזם ארגון גרילה ושהביא לטלטלה ביחסים בין ארה"ב לבת חסותה באזור באותו הזמן, דרום וייטנאם. מתקפת הטט היא אולי האירוע ההיסטורי בעל המאפיינים הדומים ביותר לטבח ה־7 באוקטובר, אך יש בהם גם בין המפריד: הטבח בעוטף עזה התמקד בעיקר באזרחים ובשידורו לעולם באמצעות מצלמות גו פרו במטרה להטיל אימה על ישראלים רבים, ובין הגורמים העיקריים לו היא אידיאולוגיה קיצונית איסלמית חסרת פשרות שדוגלת ברצח עם.
הטעיה והרדמה
בשבועות שקדמו למתקפה, העסיקו הצפון וייטנאמים את חיילי המארינס האמריקאים בנקודה אחרת, קה־סאן, בסיס מרוחק על הגבול בין הצפון לדרום. מאוחר יותר זה התפרש כמאמץ הטעיה שהוביל את האמריקאים למקד את תשומת הלב בצידה השני של המדינה. ארה"ב קיבלה מודיעין על היאספות כוחות צפוניים מסביב לאזור סייגון, ואף עיבתה כמה גדודים משלה באזור, אך המודיעין סבר כי אם תהיה מתקפה, היא תהיה חלשה ותיכשל – לכאורה, המאמץ העיקרי של הקומוניסטים התמקד בכלל באזור אחר.
לכתבה המלאה של של אסף גלעד בעיתון גלובס
מקור וקרדיט : אסף גלעד , עיתון גלובס , 16 בדצמבר 2023
ראו גם :
סקירה קודמת כאן באתר על מתקפת הטט בויטנאם
0