ב6 וב7 באוקוטבר 1973 נתקפו המעוזים בתעלה על ידי גל אחר גל של חיל רגלים מצרי, בעוד שמאות אסדות נחיתה ודוברות חוצות את התעלה.
תגובת כל אחד מן המעוזים שיקפה את עוז ההחלטה של מפקדו. ברם, ברבים מהם נהרג המפקד כבר בראשית הקרב. המג"ד ראובני דיבר עם עם "כתובה" , המעוז הראשון על הסוללה מצפון לקנטרה, הקצין המפקד סגן סטן ,נפצע קשה, ורב"ט זבולון אורלב , מנהל של ביה"ס , איש שומר מצוות אשר נפצע בחטיבת הצנחנים בכיבוש ירושלים המזרחית ב1967, נטל את הפיקוד ונראה כי כאילו השתלט על המצב. בקור רוח הוא כיוון את אש הארטליריה ודיווח שמטוסים ישראליים הופלו לא ראחוק ממעוזו. המג"ד ראובני ביקש מן החטיבה תגבורות שיריון אך משנוכח שאין בנמצא הודיע למעוזים שאין ברירה אלא להחזיק מעמד, כי לפי שעה אין שריון ולא ארטילריה או סיוע אווירי.
בבוקר יום הכיפורים היו אנשי "כתובה" שקועים בתפילה – נשלחו אליהם שלושה תלמידי ישיבה מירושלים לנהל את תפילת החג. המתפללים עברו מן הסככה שבחצר אל הבונקר והמשיכו בתפילתם, אך כאשר המלחמה פרצה היה המעוז נכון לקרב . הדבר האחד שנעדר היו הטנקים , אולם הכל האמינו כי אלו יגיעו במהרה.
רב"ט אורלב אשר נטל את הפיקוד , לאחר הפציעה הקשה של סגן סטן , נשא את ראשו מאחורי המחסה וראה שני טורים של אסדות חוצים את התעלה מצפון ומדרום למוצב. בכל אסדה היו כעשרה חיילים מצריים. מעל סוללת העפר שמעבר לתעלה ניתכה אש רצחנית על המעוז , במגמה לאלץ את אנשיו לתפוס מחסות .
אורלב דרך את המק"ב ופתח באש. אחר פתחו באש כל היתר העמדות במעוז. איש הקשר וסמל הדת ירו פגזי בזוקה וטיבעו סירות בזו אחר זו. תוך רגעים , וכל טור האסדות המצריות הוטבע. כמאה חיילים מצרים מתים צפו בתעלה.
טנקים מצריים העפילו אז אל הסוללה ופתחו באש בכינון ישיר. בשלב זה כבר היו ב"כתובה" שישה פצועים – שניים מהם קשה. לא היה רופא במעוז, הרופא הגדודי תדרך באלחוט את החובש ב"כתובה" כיצד לטפל בפצועים ולבצע עירויים. חייהם ניצלו. עם רדת הלילה , תרגם אחד החיילים דוברי הערבית שבמוצב את הפקודות שיכול היה לשמוע מן העבר האחר של התעלה ושהעידו כי המצרים נערכים להתקפה נוספת. אורלב העביר את התרגום לבונקר ומשם הוא שודר אל התותחים שבעורף. שני קני תותח הוקצו כסיוע למעוז ואורלב כיוון את האש שלהם – בפעם הראשונה בחייו . התוצאות היו מעולות , הפגזים נפלו בתוך הריכוזים המצריים.
ההתנגדות של אורלב ואנשיו היתה כה עיקשת , שעד מהרה התכסו מי התעלה בגוויות של מצרים. כשעלה הירח, דימו מגיני המוצב כי אלו הם "אנשי צפרדע" מצרים החוצים את התעלה בשחייה. בסך הכול טיבעו או פוצצו אנשי "כתובה" אחת-עשרה אסדות מצריות ביום הלחימה הראשון.
בשעה 03:00 בבוקר יום א' ה-7 באוקטובר 1973, החלו כוחות של חי"ר וקומנדו מצרי להתמקד על "כתובה" מצפון לדרום כשהם נעים על הדייק ונערכים להסתערות. הם הפעילו ארבעה בסיסי אש כדי לאלץ את המגינים לכוף את ראשיהם.
עתה עמדו לרשות אורלב רק אחד-עשר לוחמים כשירים. שלושה מהם נפצעו, אולם חזרו לעמדות. בהעריכו את המצב, החליט אורלב להמר וריכז את כל כוחו הזעיר כנגד הטור המצרי העולה מדרום . לאחר מכן העריך שטור זה מנה כמאתיים חיילים מצריים . המצרים התקדמו על הדייק במערך צפוף. הישראלים פתחו באש ובתום 45 דקות של קרב נסוג הטור הדרומי. הטור הצפוני של החיילים המצריים נעצר בראותו את אשר עלה בגורל עמיתיו.
הקרב נמשך והאבדות במוצב רבו. אחד מן החיילים , שנפצע וחזר להילחם כשהוא עטוף תחבושות , נפגע בשנית על ידי צלף מצרי ברגע שבו הטביע עוד אסדה מלאה חיילים מצרים. הוא נישא אל הבונקר, הספיק למלמל "שמע ישראל" ונפח את נשמתו. הכוח הלוחם הצטמק לשבעה לוחמים בלבד. שניים מאנשי המעוז נהרגו, שמונה היו פצועים ושניים –נתונים בהלם.
לפתע הבחין אורלב במשהו שנראה לו כספינה גדולה, חוצה את התעלה. זו הייתה דוברה ענקית , עמוסת טנקים, כשלושה קילומטרים מדרום למעוז. הוא ביקש סיוע אווירי ו"סייקהוק" צלל על הדוברה וטיבעה. על אף זאת , הכוח המצרי על הגדה המזרחית הלך וגדל, הלך והתרכז. אורלב זיהה שישה טנקים מצריים וכוח חי"ר שאותו העריך כגדוד, נערכים להתקפה על מעוזו. הוא ידע שאין סיכוי לשבעה חיילים תשושים , שתחמושתם אוזלת, להדוף כוח כזה.
בשעה 13:00 בצהרי יום א' ערך אורלב את שבעת אנשיו להגנת המעוז. כעבור שעה נתקבלה פקודת הפינוי. אותו זמן כבר התקרבו ששת הטנקים המצריים כדי קילומטר וחצי מן המעוז ובחיפוי האש שלהם החל החי"ר המצרי לנוע אט קדימה. אחד מאנשי המעוז , שהיה נתון בהלם זה 26 שעות, שמע את פקודת הפינוי , פרץ החוצה אל אחד משני הזחל"מים שבמוצב , התניעו וברח ועימו איש הקשר. הנותרים , לרבות הפצועים, הצטופפו כולם בזחל"מ האחר. הם הציבו עליו ארבעה מקלעים וכל נשק אחר שניתן, מתוך נכונות לפרוץ להם דרך תוך קרב. בטרם נעו ממקומם התקשר אורלב עם המפקדה ושאל לכיוון שבו ינוע. " מה לעזאזל אתה עוד עושה שם? " – באה התשובה המופתעת.
תחת אש עזה התניעו אנשי "הכתובה" את רכבם ודהרו אל עבר ביצות המליחה. בסופו של דבר הגיעו אל הקווים הישראליים.
מקור וקרדיט : חיים הרצוג , מלחמת יום הדין , הוצאת ידיעות ספרים , 2013 , עמודים 224-227.
ראה גם : עדי גרסיאל, " יום הכיפורים של רב"ט אורלב"
ראה גם : אתר הגבורה , על עיטור המופת לרב"ט זבולון אורלב
