כאשר נסע בשבוע הראשון של אוקטובר 1948 מפקד חזית הדרום , יגאל אלון, בדרכו למפקדת החזית בגדרה לא חשב כלל על כיבוש באר שבע כחלק מהתכנון האסטרטגי שלו בלחימה בנגב . הטרידה אותו בעיקר המתקפה המתוכננת על עיראק אל-מנשייה וריכוזי הכוחות המצריים בעזה . מה הביא לשינוי בתכניותיו באוקטובר 1948 ולמהפך אסטרטגי במלחמת העצמאות ?
התמונה בראש הסקירה היא מכיבוש באר שבע , 1948
כישלון ההתקפה על עיראק אל-מנשייה
כוח צה"ל שתקף את עיראק אל-מנשייה מכיוון צפון כלל את הגדוד השביעי של חטיבת "הנגב" בפיקוד עוזי נרקיס וגם את גדוד 82 של חטיבה 8 עם שני טנקי "קורמוול" ושמונה טנקי הוצ'קס.
בבסיס התקפה זו עמדה הנחתו של יצחק שדה כי הופעת הטנקים תמוטט פסיכולוגית את המצרים. המציאות הייתה אחרת לחלוטין. ההתקפה על עיראק-אל-מנשייה התאפיינה בתקלות כבדות בהפעלת הכוח הישראלי, לרבות בקשר בין הטנקים ובין חיל הרגלים, הארטילריה ופיקוד הגדוד והחטיבה. גרמה לכך , בין השאר, העובדה שלוחמי החי"ר של הגדוד השביעי פעלו מבלי שהיו מאומנים כהלכה. לעומת זאת, המצרים הטיבו להלחם ולהפעיל את החי"ר , הארטילריה ונ"ט שלהם.
תיאור מצב הגדוד ה-7 של הפלמ"ח ע"י חיים גורי סמ"פ בגדוד
"הגדוד הוכה . הוא נסוג לאור היום , התותחנות האוייבת כיסתה את השטח ביעילות מבעיתה . גוף האדם לא עמד בפניה. הטנקים , אלילי הפלדה , נסוגו פצועים וחרוכים כשאחדים מהם קפאו ללא תנועה, מוצאים מכלל שימוש, דם רב ניגר . יש שאינך יכול להטיל את האשמה במישהו, חשבון של כוחות הוא השם לפעמים לאל את חירוף הנפש , הכישרון ורוח הקרב. על הגבעות החשופות לחלוטין נעו אנשים כשהם גוררים פצועים וגוססים . פחד התגנב ללב . זה היה מבצע שנמדד בימים ושעות , ומלבד כאב המפלה, היכתה על הראש באלפי פטישים האחריות , האחריות הכבדה מנשוא.
הגדוד חנה בכפר נטוש על אם הדרך הדרומית. האנשים העלו מדורות ואכלו את ארוחת הערב . בחלונות הכפר הבהבו אורות של מנורות רוח. מכוניות משא, אוטובוסים וג'יפים מאובקים חסו בין העצים. קולות שירה נשמעו ממקומות שונים . על הכביש המוליך דרומה נעו שיירות אפילות אל החזית (חיים גורי, 2010, 1950).
במטה הגדוד דלקה מנורת-שדה . מפות היו מונחות על השולחן ומעבר לענן עשן ישב הסמג"ד , אורי בנר ( בן ארי) . הוא ישב וחישב בחשבון קר ומפוכח את כוחות הגדוד. התמונה הייתה קשה : פלוגת רגלים יצאה מכלל שימוש ונפגעים היו בשאר היחידות. בחשבון מצבו הדחוק של הגדוד אי אפשר שלא להרהר קודרנית בסיכויים העתידיים.
כישלון ההתקפה על עיראק אל-מנשייה גרם למפקד החזית , יגאל אלון , לשנות את מרכז הכובד של המתקפה לפריצת נתיב אל הנגב המנותק. הוא הורה לחטיבות "גבעתי" ו"יפתח" לכבוש את המשלטים המצריים שחסמו את הכביש הראשי של הנגב בין צומת 113 בצפון ומשלט 138 ומרחב חוליקאת בדרום, כדי לפתוח סופית את הכביש הראשי המוביל אל הנגב (מאיר פעיל ואברהם זוהר, 2008).
ספקותיו של בן גוריון
בן גוריון רשם ביומנו : "ברור שעדיין אין לנו חיילים . בחורינו מצוינים , והם ציונים טובים , אבל עוד לא חיילים " . הוא ציין גם את ספקותיו לגבי אלון : "חוששני שיגאל אלון אינו מסוגל לפקד על חזית רחבה כזו " . אבל הוא לא קרא נכון את התמונה . אמנם , כמה מהיחידות התוקפות לא הצליחו לעקור את הרגלים והתותחנים המצרים המחופרים היטב מעמדותיהם , אבל צה"ל תקע טריזים חזקים בין הזרוע המערבית ( שלאורך רצועת החוף ) ובין המזרחית ( הרי חברון ) של המצרים ובודד באופן זה את הזרוע המזרחית , וכן תקע טריז בין עזה למג'דל . הצלחות אלה שיבשו את איזונו של הפיקוד המצרי העליון והכשירו את הקרקע לתקיפות בימים הבאים . ואכן ב19 באוקטובר , בשל חשש מפני כיתורה של מג'דל , הסיג גנרל מואוי בחיפזון את מפקדתו משם לעזה , והשתמש לצורך זה בדרך עפר ממערב לבית חאנון . מואוי הספיק לסגת בעוד מועד . באותו לילה , 20–ב באוקטובר , הרחיבו יחידות יפתח את הטריז המערבי משכבשו את בית חאנון , היושבת על כביש עזה – םג 'דל ( בני מוריס, 2010).
בליל 16-17 באוקטובר 1948 כבש גדוד 51 של חטיבת גבעתי את המיתחם המצרי בצומת 113 , ובכך הוא תקע טריז ראשון בקו החיץ המצרי. כיבוש חיוני זה היה המהלך הישראלי הראשון במערכה של הימים שבאו לאחר מכן אשר בה שבר צה"ל את הניתוק המצרי של הנגב ופתח שער לחטיבת "הנגב" המתחדשת לפרוץ אליו ולכבוש את באר שבע מידי המצרים.
ב17 באוקטובר 1948 , באותו יום ביקר שר הבטחון , דוד בן גוריון, במפקדת חזית הדרום בגדרה. במקום התקיים דיון בו נבחן הזמן העומד להשלמת המערכה. התעורר חשש , כי כאשר חטיבת "גבעתי, תבקיע את המערך המצרי וייווצר קשר יבשתי אל הנגב , תחליט מועצת הבטחון של האו"ם על הפסקת אש. בפני מפקד החזית, יגאל אלון, הועמדה המשימה הקשה להחליט אלו משתי הערים , עזה או באר שבע תהיה היעד המבצעי האסטרטגי הבא שיותקף וייכבש על ידי צה"ל לאחר הבקעה. יגאל אלון טס לרוחמה , ובדיון עם מפקדי החטיבות הוחלט לקבל את המלצת נחום שריג לכבוש את באר שבע, בהיותה יעד אסטרטגי חשוב הרבה יותר מהעיר עזה , עיר מפתח החולשת על צומתי תחבורה חיוניים , שכיבושה יאפשר פיתוח מבצעים התקפיים נוספים , כלפי מזרח ( מעלה העקרבים, חצבה, סדום ואילת) , דרום ( ניצנה , הר הנגב) או צפון ( הר חברון) . באר שבע גם הייתה יעד קל יותר לכיבוש מאשר הריכוז המצרי הגדול והחזק בעזה. נחום שריג עמד על דעתו בתוקף כי באר שבע , ולא עזה היא בירת הנגב האסטרטגית האמיתית (מאיר פעיל ואברהם זוהר, 2008).
תיאור ההיערכות של הגדוד ה-7 לקראת המתקפה על באר שבע ע"י חיים גורי סמ"פ בגדוד
מפקד הגדוד , עוזי נרקיס חזר ממטה החזית . בחלל החדר הקטן נאמרו המילים השתיים . הן יצאו פשוטות ואפורות , עטורות אבק ומרחקים: באר שבע . היום כשכל בר-בי-רב חוזר מאילת כאילו בילה את סוף השבוע בגבעתיים, ובבאר שבע משחקים שש-בש בבתי קפה , מה טעם לדבר על באר שבע. היום היא מרכז הארץ. אבל אז בזמנו הייתה באר שבע עיר מחוז עלובה לימי שוק ופרשת דרכים בין רוחות השמיים. נוסף לכל הוטמנו בעפרה אלפי בריטים ואוסטרלים שהסתערו עליה בשטחים הפתוחים סביבה במלחמת העולם הראשונה.
באר שבע – פירושה חדירה עמוקה ללב הנגב ושחרור יישוביו ממצור, הווה אומר קרש קפיצה למזרח ולדרום. באר שבע – מהלומה לרוח הקרב של האויב ועידוד עצום לישראל.
המשימה הייתה נועזת, מאגנטית , קוסמת. זה היה אחד הסיכונים המובילים לנצחון ולהכרעה. ישנם מקרים הנוגדים לחוקים ולמושגים שבהרגל. גדוד המוכה מכה אנושה, שדמיו שתתו בקרב, נלקח לרוב לעורף להתארגנות, לנופש. הגדוד עמד בפני הברירה. ממטה החטיבה דרש נחום שריג , המח"ט , להוריד את הגדוד השביעי לקרב על העיר. הגדוד השביעי ידע כי הוא חייב לנוע לקרב למען יחלים (חיים גורי, 2010, 1950).
השיירה התארגנה על הכביש , התוכנית : תנועה בכביש הנגב עד כאוכבה , ומשם עלייה על דרך-העפר. עקיפת חוליקאת ממזרח, לברור חיל, רוחמה ושובל. הופיע ג'יפ . "הזקן" ( יצחק שדה) וקצין המבצעים. ה"זקן" היה לבוש מעיל הסוואה וחמוש באקדח . חלק מחילו צורף לפיקוד לוחמי הנגב לפעולת כיבוש העיר.
אנו מתקרבים לכאוכבה . פתע רעמים. גושי עפר וריח חריכה. אנו נתונים להפגזה . יוהנס לוחץ גז . עוזי נרקיס המג"ד מתכופף . תותחי ה25 ליטראות ממג'דל דופקים על הדרך. שריקת המוות הידועה. עוזי מחייך : מזל .
אנו ממשיכים בדרך העפר – דרומה . אש מכונות –הירייה מחוליקאת דועכת והולכת. חוליקאת יושבת על הדרך הראשית. חיסולה פותח סופית את הכביש. סימני אור, שלוש נקודות. יוהנס משיב. מתקרבים אנשים מגודלי זקן. מאנשי הגדוד. אורי בר-רצון קופץ לנוכח , נושם טרופות ושואג: "חברה , גבעתי לקח את חוליקאת!" . זה היה קרב דמים. "הגבעתים" עלו גל אחר גל, בשני גדודים. אחרי מערכה כבדה וקרבות פנים אל פנים נקלטה הידיעה: "משלטי חוליקאת בידנו" . דרומית –מערבית משם התקדמו אותו הלילה ה"יפתחים" וחתכו סופית את הכביש , התקרבו לפרדס כשהם מחזיקים מעמד בהפגזה אכזרית שרפנליים מסוללות התותחים שבגבעת "מונטר" . כוחות מצריים שניסו לפרוץ – הושמדו. לפנות בוקר המשכנו בדרכנו והגענו לשובל (חיים גורי, 2010, 1950).
יש להסוות את המכוניות ככל האפשר בניצול השטח וברשתות. היום צריך להיות מנוצל לכוננות , מילוי תחמושת , עריכת היחידות , מנוחה ואכילה. הלילה יהיה האות . כשלוש-עשרה שעות מרגע שהגיעו גדוד 7 ולוחמי חטיבה 8 – עד שעת האפס.
לקראת שעת האפס
הלילה תנקום החטיבה את נקמתה. הלילה ינקום הגדוד את עיראק אל-מנשייה. הלילה ינקמו כל ימי היגון של ברית הנצורים, ימי היחידה ההולכת וכלה ללא תגבורת.
בחוץ שוחחו שני סיירים מ"גוש-חרודים" : "יש לי הרושם שלא הרגישו בנו, אם נפתיע אותם .. העיר מוגנת כהוגן, גדרות, פילבוקסים, תעלה אנטי טנקית, מוקשים. חוץ מזה יושב שם גדוד , תותחים . העיקר שנפתיע אותם" (חיים גורי, 2010, 1950).
הכוחות מצפים לשעת האפס.
מפקדי החטיבות "יפתח" ו"הנגב" ביקשו כל אחד בנפרד לקבל את המשימה לכיבוש באר שבע . בסופו של דבר החליט יגאל אלון להותיר את חטיבת "יפתח" בטריז בית חנון , ולהטיל את כיבוש באר שבע על חטיבת "הנגב" שעמדה אז בסיום התארגנותה מחדש. החטיבה שוחררה מכל משימה מבצעית אחרת והתמקדה במשך הימים הבאים בלימוד ובתכנון כיבוש באר שבע.
מבצע "משה"
המבצע לכיבוש באר שבע , מבצע "משה" על שמו של קצין הפלמ"ח הוותיק משה אלברט שנפל בהגנת בית אשל – תוכנן ל20 לאוקטובר 1948 .
במטכ"ל ובמטה חזית הדרום הייתה תחושת דחיפות, נוכח הידיעות שהאו"ם ( בעיקר ארה"ב ובריטניה) לוחץ להפוגה בקרבות באופן מיידי.
בשטח של באר שבע היה פרוס גדוד מצרי , כמה סוללות תותחים ומרגמות ועוד כ200 מגויסים ערביים מקומיים , מרוכזים בבניין המשטרה , בבניין בית הספר ובתחנת הרכבת התורכית הישנה.
לאחר שהתארגנו מחדש בקסטינה, בעקבות ההתקפה על עיראק אל-מנשיה הוסעו עתה כ-500 לוחמי הגדוד השביעי אל הנגב על ציר הכביש הראשי שנפתח ע"י לוחמי גבעתי. הכוח מלווה בשריוניות וזחל"מים של גדוד 82 מחטיבה 8 עשה דרכו דרומה על הכביש דרך חוליקאת והמשלטים שנכבשו. דרך הכפר הנטוש ברייר , ואחר כך דרך הקיבוצים דורות ורוחמה אל שובל שם התמקם והחל בהכנות להשתתף בכיבוש באר שבע .
מסע הלילה לעבר באר שבע
והנה חוזר מסע הלילה , מסע אל המלחמה. פרשיו הראשונים של השחר נראים לא נראים באופק . "איחרנו כהוגן" אומר עוזי. המג"ד . נוטים מחדש לדרך העפר. מכונית נתקעת, מייבבת , מקרטעת , מאמץ לא אנושי … עברה . העיר צריכה להיות קרובה קילומטר או שניים מקסימום . המטה הקרבי תופס את מקומו- נועו לפנים ! עוקפים גבעה משמאל . יחידות חלוץ נעות נעלמות בעיקול הדרך . צינת טרם בוקר . את הדומייה פולח צרור ארוך ומוכר של מכונת ירייה כבדה – הקרב על באר שבע התחיל (חיים גורי, 2010, 1950).
הקרב על באר שבע התחיל
עד מהרה פתחו סוללות המרגמות והתותחים בריכוך אדיר. האויב התחיל משלח פגזים ופצצות בשטח רחב כדי לאתר את מקום העתודות והמטה.
ההטעיה ממערב התחילה דופקת אש אימים . האויב ריכז כוחות נגדה ושלח אש אנטי-טנקית סמיכה, הוא לא ידע היכן מרכז הכובד. הזחלים התקדמו מהשכונה החדשה עד הגדר, הפורצים זינקו מתוכם כשהם חומקים מברד העופרת. כאן פעלו "חיות הנגב" , ותיקי הלוחמים, בפיקוד שמחה שילוני ומחלקות "הקומנדו הצרפתי" . מחלקת המפקדים , מחלקת המחץ , חדרה אל הבתים החיצוניים והציבה ראש גשר. גדוד 88 ממשיך בהמטרת פצצות. הפורצים , אנשיו של סרולנקה ( ישראל כהן) , והקומנדו הצרפתי החלו בלחימה מבית לבית. הם נפרסו לשלושה ראשים והתחילו מתקדמים כשהם נתקפים נגדית. תשדורות : יש נפגעים ופצועים , התחמושת אוזלת (חיים גורי, 2010, 1950).
הבוקר אור , הפורצים חודרים יותר ויותר . יש להחיש עזרה. הזחלים נשלחים מצפון במגמת פריצה והקלת הלחץ עולים על מוקשים. רגע מבוכה המכריע את קור הרוח והתבונה. עוזי המג"ד מקלל: "הם חוזרים" . אש האויב מתחזקת.
ברן מקבל פקודה להיכון. בינתיים חודר סולל המ"פ ומעמיק מדרום-מזרח. התנגדות האויב עדיין נחושה.
מצפון מתחילים לשלח פגזים אל מערכת הביצורים הצפונית ותחנת הרכבת. הפורצים מנהלים קרב מטווח קצר, מצבם קשה . סרגיי ( המח"ט , נחום שריג) מעודדם במכשיר " האויב בורח , קדימה!, ריכוזים נראים ליד תחנת הרכבת , הבזות עובדות. מהומה , צעקות-פרא – התקפה נגדית !" , הם צולפים , קצין צעיר נפגע בצווארו , צונח , יורק דם.
"ברן פעילות " – פוקד עוזי המג"ד. המשוריינים ממשיכים במחץ הקטע הצפוני ותחנת הרכבת. העתודה נכנסת לקרב. ברן , המ"פ צועד בראש, מעבריו מחלקות הרגלים. תפקידו להכריע את הקרב. אלוהים ! הם נעים בשטח פתוח לגמרי. הכידונים מתנוצצים בשמש החזקה. " המרגמות דופקות עלינו" , מודיע סרלונה. התותחים והמרגמות הפועלות בתיאום מעתיקים את האש. תוך קרבות רחוב עזים הגיעו הסרולנאים והקומנדו הצרפתי למבצר המשטרה , כשהם משאירים אחריהם רחובות ריקים מעלי עשן, גוויות , שלוליות דם . המג"ד כרמי מאיים על מבצר המשטרה ומשגר אליהם מספר פגזים. האויב הגיע לרגע בו עומדת על חודה השאלה הנצחית : לתקוף , להיאבק , או לשמוט את החרב, לנוס. הוא מודיע על כניעתו. המשטרה נפלה!! (חיים גורי, 2010, 1950).
ברן ואנשיו קרבים , הם נעים במהירות , חולפים על פני סוללת הרכבת ופורצים פנימה. התרסקויות רימונים ואש תת-מקלעים מבשרת על פעולות הביעור. האויב מוגר. האש דועכת והולכת. בשעה 09:15 משתרר שקט . האנשים מתרוממים , מסתכלים איש בפני רעהו . נחום שריג קולט : "באר שבע שלנו !! "
הלוחמים מגיחים מעברים , העתודות פורצות פנימה. הראית פעם צבא מנצח " אתה טופח על שכם חיילים , לוחץ ידי אלמונים, מכרכר , שואג , משתולל , העיר שלך , לקחת אותה! עד שיקום מולך עצב הקורבן, עד שתדע את מי מרעיך שכלת.
מרכזים שבויים, הנה פרצוף השבויים הנצחי. " הם הרגו את דניס" שואג איש הקומנדו הצרפתי ושולף פגיון. דניס היה אחיו. השבויים נרתעים , מחווירים . מצליחים להשתלט עליו, דמעות זולגות על פרצופו השחום.
איש ש"י מחטט בגרוטאות , מחפש מסמכים , גליו הגואים של הניצחון שוככים אט אט לקראת הערב.
הלוחמים יושבים חבורות חבורות, מהרהרים ומשיחים בדומייה. רוח הלילה נעורה. מעבר המדבר נשמע בכי תנים אובד. אי שם בשדות הוציאו נשמתם פצועי האויב. מעל פרח נזר כוכבים (חיים גורי, 2010, 1950).
תיאור הקרב בספר על הפלמ"ח
פלוגת חרמ"ש של הגדוד התשיעי , בפיקוד של ישראל כהן וכן לוחמי הקומנדו הצרפתי נעו ברגל , שיתקו 3 מצדיות מצריות ומלחו את בית הקברות המוסלמי. בהיכנסם אל השטח הבנוי העיקרי של באר שבע , הם נתקלו באש מצרית כבדה שגרמה לנפגעים. בשעה 05:15 משלא הגיעה התגבורת שביקש , ריכז טדי איתן , מפקד הקומנדו הצרפתי, את אנשיו והחל להתקדם בתוך השטח הבנוי לכיוון המשטרה. באותו זמן נכנסה לעיר באר שבע גם יחידה מהגדוד התשיעי , בפיקודו של ישראל כרמי. לוחמי הגדוד התשיעי והקומנדו הצרפתי נפגשו בתוך השטח הבנוי, דרומית מערבית למשטרה ,עם פלוגת הח"יר של סולל כהן מהגדוד השביעי שחדרה אל העיר מצפון. פלוגת אדן ( "ברן" ) הוחדרה בפקודת המח"ט אל מבני בית הספר והמשטרה מכיוון צפון –מערב. היא נעה בשעות האור, תוך הפעלת תנועה ואש. פלוגת אדן הייתה העתודה המסתערת האחרונה של חטיבת "הנגב", שנותרה לרשותו של המח"ט נחום שריג. בחיפוי של ארטילריה היא הסתערה וכבשה את תחנת הרכבת התורכית , כאשר הלוחמים מתקדמים עם כידונים שלופים, בחיפוי של שלוש שיריוניות נושאות תותח מחטיבה 8. מתחנת הרכבת נעה הפלוגה לכיוון בית הקברות הצבאי ,כשמחלקה אחרת אוגפת את בית הקברות בו התבצר כוח מצרי שנכנע , לאחר שחיילים מצריים רבים נפגעו (מאיר פעיל ואברהם זוהר, 2008).
בכיבוש באר שבע נהרגו שישה לוחמים ישראליים מהם ארבעה אנשי הקומנדו הצרפתי ושניים מהגדוד התשיעי . כן נפצעו 21 איש . 14 מהקומנדו הצרפתי ושבעה מהגדוד התשיעי.
ב21 לאוקטובר 1948 , בשעה 11:20 , העביר יגאל אלון מברק למטכ"ל ובו דיווח על כיבוש באר שבע .
נראה כי על הכיבוש נודע לבן גוריון בראשונה מהאזנה לתחנת רדיו ערבית . 120–כ חיילים מצרים נפלו בשבי . רבים מתושבי העיר ברחו לחברון לפני כן , בעקבות הפצצות חיל האוויר הישראלי ; מעטים נשארו ( בני מוריס , 2010 ) .
סיכום
מבצע "יואב " הביא לכיבוש שטחים ניכרים ברחבי הנגב ולפריצת הדרך אליו , אך גולת הכותרת שלו הייתה כיבוש באר שבע – הישג מדיני חשוב שפרץ את הדרך גם ליוזמות התקפיות ישראליות נוספות לשחרור כל שטחי הנגב מידי המצרים והירדנים בואכה דרום ים המלח , חוף ים סוף באילת ומדבר סיני הצפוני.
מבחינה אסטרטגית כוללת , הכוחות המצריים בארץ ישראל בותקו לארבעה גושים : בגוש אחד היה הצבא המצרי שהתקפל לתוך רצועת עזה, בגוש השני "כיס פאלוג'ה" נלכדו כ2,800 חיילים מצריים, הגוש השלישי כלל את הכוחות המצריים בהר חברון- כ1500 איש . הגוש הרביעי כלל את הצבא המצרי על ציר ביר עסלוג' –עוג'ה אל חפיר.
מקורות המידע
מאיר פעיל ואברהם זוהר. פלמ"ח ( פלוגות "המחץ" בהגנה ובצה"ל) 1941-1949 . משרד הבטחון – ההוצאה לאור והעמותה לחקר כוח המגן ע"ש ישראל גלילי , 2008 .
חיים גורי . עד עלות השחר , הוצאת הקיבוץ המאוחד , 2010 , עמודים 56-72 .
בני מוריס, :1948 תולדות המלחמה הערבית-הישראלית הראשונה, עם עובד , 2010.
מבצע משה (מלחמת העצמאות) – ויקיפדיה
הקומנדו הצרפתי במלחמת העצמאות | רגעים היסטוריים
