ארץ ישראל של התקופה הרומית היתה משופעת בתיאטרונים , אמפיתיאטרונים והיפודרומים למירוצי סוסים. חכמי המשנה והתלמוד התריעו מפניהם כמפני עבודה זרה, אבל אין ספק שיהודים ביקרו בהם והשתתפו במופעים, גם אם לפעמים היו אלה סאטירות הלועגות ליהודים.
כפי שמציין פרופסור זאב וייס כבר בתחילת הספר , חיבתו של הורדוס לתרבות ההליניסיטית ולגלגול הרומי שלה , יחד עם רצונו לשלב את ממלכתו מדינית , חברתית ותרבותית באימפריה הרומית , הם שהביאו אותו לייסד בארץ את המשחקים שהיו נהוגים אותה עת ברחבי האימפריה הרומית. ייסוד המשחקים חייב גם בנייה נרחבת של מתקנים ובנייני פאר שבהם יתקיימו המשחקים והתחרויות.
המבנים הללו הוסיפו להתקיים שנים רבות לאחר ימיו של הורדוס ואין ספק שהם השפיעו לא מעט על חייהם של תושבי הערים ושימשו לנוכרים שבהם מקורות לגאווה מקומית.
השכיח ביותר בין המבנים שהוקמו לצורך הבידור ההמוני בארץ ישראל היה התיאטרון , ולדברי פרופסור זאב וייס נמצאו מבני תיאטרון בלמעלה משלושים ערים באזור א"י, ובחלקן היו שניים ואף שלושה מבנים כאלה. בכמה מערי האזור היו גם אמפיתיאטראות- מבנים מעוגלים או אליפטיים או אליפטיים פתוחים שהכילו מספר גדול בהרבה של צופים. ידועים ארבעה כאלה בתחום ארץ ישראל הרחבה של סוף תקופת הבית השני, מהם שלושה מערבה לירדן ( בקיסריה, בית גוברין ולגיו-מגידו) .
The Theater of Bosra, סוריה
בשבעה אתרים בארץ נחשפו גם היפורדומים– זירות לתחרויות בין מרכבות רתומות לסוסים וגם למשחקי תחרות בין אתלטים, גם אלו רובם בארץ ישראל המערבית, ואליהם יש להוסיף שני איצטדיונים שהתגלו בטבריה ובשומרון. לדברי יוסף בן מתיתהו התקיים היפודרום כזה גם בירושלים , אלא שמיקומו אינו ידוע.
המקורות היהודיים בתקופת המשנה והתנאים מגנים לא אחת את הנעשה במוסדות הבידור להמונים בארץ ישראל , ממקורות אלו ניתן להסיק כי היהודים היו מעורבים בתחרויות , ובתיאטרונות. עפ"י ממצאיו של פרופסור זאב וייס היו במאה השנייה לא מעט יהודים בין הגלדיאטורים בעל כורכם, רובם שבויי מלחמת בר כוזיבא.
בעוד שדבריהם של התנאים ( מאות ה-1 -2 לספירה) בגנות ההליכה לתיאטרון הרומי ולקרקס הם חדים ונוקבים ומזהים את הצפייה בהם עם עבודה זרה ושאר איסורים חמורים מאד, הרי עמדתם של אמוראי ארץ ישראל ( מאות 3-4 ) מרוככת יותר והם מדגישים את ההבל , ביטול הזמן והשעיית לימוד התורה הכרוכים בבילויים האסורים.
בצילום : Roman Theatre in Amman, Jordan.
ממצאים של משלחת חפירות מהאוניברסיטה העברית בציפורי ( זאב וייס ואהוד נצר, 1996) .
בציפורי ישבו בעיקר יהודים כבר מימי בית שני ועם שלטון הרומאים הם החליטו להפכה, כפי שעשו לערים אחרות – קיסריה, בית שאן וירושלים – לעיר רומית על כל המשתמע מכך: רחובות קרדו ודקומאנוס, תיאטרון, אקוודוקטים שהובילו מים לעיר ושאר מאפיינים של מטרופולין רומי.
עצם קיומו של התיאטרון בציפורי שהוא מאפיין רומי מובהק מעיד על השפעת התרבות הרומית על היהודים בתחומי ארץ ישראל ועל אופי חייהם בתקופה זו, התיאטרון הוא ללא ספק אחד מהמבנים החשובים ביותר בעיר ציפורי והיה דומה במבנו לתיאטראות שונים שנבנו במהלך התקופה הרומית בארץ ישראל, הוא נבנה במדרון הצפוני של הגבעה מחוץ למרכז הציבורי שהוקם במזרח, נבנה שם מהצורך לבנות את התיאטרון במדרון טבעי. התיאטרון כלל כ-4500 מקומות ישיבה וקוטרו היה 74 מטרים והיו לו 5 כניסות, כל הציוד שאינו קבוע נשדד ברובו אורך הבימה היה כ 355 מטרים, ורוחבה כ6 מטרים הקיר הנמוך שלפני חזית הבמה היה מעוטר בגומחות ריבועיות ועגולות, משני צדי החזית היו מדרגות שעלו מן האורקסטרה לבמה.
מקורות המידע
Zeev Weiss. Public Spectacles in Roman and Late Antique Palestine, Harvard University Press, 2014.
חננאל מאק , "ארץ ישראל בתקופה הרומית היתה אימפריה של תיאטרון" – עיון –עיתון "הארץ" , 20 למרץ 2015 , עמוד 4.
ציפורי: אתר שהוא אבן שואבת לאוהבי הפסיפס
זאב וייס, אהוד נצר, "חפירות משלחת האוניברסיטה העברית בצפורי בשנים 1992 – 1996", קדמוניות, חוברת 113 תשנ"ז, עמ' 2-21 י.
ציפורי (יישוב עתיק) – ויקיפדיה
זאב וייס אהוד נצר, ציפורי , יצא לאור על ידי החברה לחקירת ארץ ישראל, בשנת 1994,
Public Spectacles in Roman and Late Antique Palestine …
Public Spectacles in Roman and Late Antique Palestine by Zeev Weiss (review)
1
