ליקוט , אצירת תוכן ועריכה : עמי סלנט , עורך האתר " רגעים היסטוריים".
המודל המנטאלי של היטלר
בשנת 1941 , מספרי החיילים והטנקים של ברית המועצות היו גדולים מאלה של כל צבאות העולם גם יחד , ומספר המטוסים היה שווה לאלה. היטלר התעלם מכך באופן שיטתי . היטלר נזף ב19 ביולי 1940 בגנרל פדור פון בוק שחשף זאת וגילה ספקנות לגבי התכנית להשתלט על ברה"מ. אבל היטלר היה שבוי מבחינה מנטאלית בתפיסת הנחיתות הסלאבית. חלק מהותי של תפיסת גזע האדונים הארי שהחזיק בה היטלר היה הרעיון שהגרמנים עדיפים על הסלאבים, כבני אדם, עד שנחיתות מספרית גרידא חשובה כקליפת השום.
מקור וקרדיט :אנדרו רוברטס , סערת המלחמה , היסטוריה חדשה של מלחמת העולם השניה, דביר , 2011 .
ראה גם : The 75th anniversary of Operation Barbarossa: The Nazi ..
נקודת העיוורון של סטאלין
ב- 1940 התכוננה ברית המועצות למלחמה נגד גרמניה. באותה העת לימד הקולונל היהודי גאורגי איסרסון חשיבה צבאית באקדמיה של המטה הכללי של הצבא האדום. שר ההגנה, המרשל סמיון טימושנקו, והרמטכ"לים, הגנרל קיריל מֵרֶצקוֹב והמרשל גאורגי ז'וקוב, נמנו על תלמידיו. כחלק מההכנות למלחמה חקר איסרסון את אופיו של צבא גרמניה הנאצית. התאורטיקן הצבאי הסובייטי חקר תחילה את מלחמת האזרחים בספרד (1939-1936) ואת פלישת הצבא הגרמני לפולניה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. חלקים אלה של מחקרו הוא פרסם בחיפזון בקיץ 1940. בחלקו השלישי של מחקרו ניתח איסרסון את מבצע 'אבחת המגל' שבו הכריעה גרמניה את צרפת במאי 1940, אך שבועיים לפני פרוץ מבצע ברברוסה הוא נעצר והטקסט שכתב הוחרם ואבד.
איסרסון העריך שחבריו, הגנרלים הסובייטים, אינם מכירים את האויב הגרמני שמולו הם היו אמורים להילחם בקרוב, ולכן ביקש לפרסם במהירות את הידע שצבר על אף שהיה חלקי. הוא ביקר במחקרו בחריפות נדירה את מכלול הקונספציות הצבאיות שרווחו אז בברית המועצות, קונספציות שביטאו למעשה את תובנותיו הצבאיות הבלעדיות של השליט היחיד – החבר יוסף סטלין. אשר להפתעה, טען איסרסון שאם המותקף מבקש להימנע מהמלחמה, הוא יפרש את העובדות בצורה כזו שיתמכו ברצונו ויבין מהן שלא צפויה מלחמה. אם במצב כזה התוקף ידבק ברצונו לתקוף הוא ישיג הפתעה.
במבצע ברברוסה לחמו צבאות בעלי פילוסופיות מנוגדות – אידאליזם מול מטריאליזם. מאז פרידריך הגדול במאה ה- 18, דרך שרנהורסט, קלאוזביץ ופון מולטקה במאה ה- 19, ועד גודריאן ופון מנשטיין במאה העשרים, הכירו הגרמנים במגבלות גודלו של צבאם והשליכו את יהבם על איכותו המקצועית: הכשרה ממושכת ורב תחומית של מפקדים, צבא מאוזן, חופש ביקורתי מול המלך בתקופה הקדם דמוקרטית ואפילו מול היטלר, שבניגוד לסטלין לא הוציא להורג קצינים שהתנגדו לתפיסתו הצבאית. התוצאה הייתה חד משמעית: במלחמת העולם השנייה, ובייחוד במבצע ברברוסה, היו לגרמנים פחות דיוויזיות, פחות טנקים ופחות מטוסים מאשר לאויב, אך הם הפעילו את הכוח שעמד לרשותם ביעילות גבוהה בהרבה, לפחות עד שהיטלר נטל על עצמו את ניהולה הישיר של המלחמה ואיכות הפעלתם של הכוחות צנחה פלאים.
לעומת זאת, לברית המועצות לא הייתה מסורת של ביקורתיות בתחום האזרחי וכל שכן בתחום הצבאי. את מעט הביקורתיות שהייתה קטעה המהפכה הקומוניסטית, ומשטרו של סטלין חיסל אותה סופית. סטלין השליט על הכל את הדטרמיניזם המרקסיסטי: האמונה בכך שהמהפכה המרקסיסטית חייבת לנצח את הקפיטליזם. בתחום הצבאי התבטאה אמונה זו בהסתמכות עיוורת על קדמה טכנולוגית ועל כמות. בציניות שלמד ממורהו הגדול לנין, סבר סטלין שבכוח התעמולה יהיו נתיניו בשר תותחים נאמן וצייתני. המציאות האכזרית של קיץ 1941 הפריכה תזה זו.
סטלין ביקש לשמור לעצמו את הזכות לפתוח במלחמה, ולא האמין שהגרמנים מסוגלים להערים עליו ולתקוף לפניו; הוא האמין בעליונותו ההכרחית של החייל הקומוניסטי ושל הצבא הקומוניסטי בכללו על פני אלה הקפיטליסטיים; הוא סירב להכיר באפשרות שיש יתרונות לחשיבה הצבאית של גרמנים על פני זו של המצביא הקומוניסטי הדגול. אלה האידאולוגיות שהכתיבו את ההפסד הרוסי במבצע ברברוסה. ברגע שראש מדינה נתפס במלכודת של אידאולוגיה אולטימטיבית, חזקה עליו שיִלקה בעיוורון מודיעיני, ואז יש סבירות גבוהה שמדינתו תשלם על כך מחיר כבד ביותר.
טיעוניו של איסרסון לא רק שסתרו את תפיסותיו של סטלין, שנשלטו על ידי ההנחה המרקסיסטית שבעלי 'האידאה הנכונה' ינצחו, אלא אף הטילו ספק ביכולתו להבין את המציאות המורכבת של שדה הקרב המודרני. בדיון במטה הכללי הסובייטי בדצמבר 1940 ביקרו ראשי הצבא האדום בחריפות את המחקר. על פי הנוהג בברית המועצות דאז, ביקורת כזו ביטאה את כוונותיו של סטלין והייתה הכרחית עבור כל גנרל ששאף לשמור על משרתו ועל חייו.
באביב 1941 העריך סטלין שצבאו כבר מצויד די והותר לקראת המלחמה שהוא עמד ליזום נגד גרמניה, ושלא נשאר לו אלא לרכז אותו בסודיות ולתקוף. אלא שאז צפו ועלו קשיים בלתי צפויים: העוצבות שהוקמו בן לילה לא תפקדו היטב, בכלי הנשק החדישים התגלו ליקויים, ועוד. על כל אלה הגיב סטלין בהוצאות להורג. גל המעצרים פקד את צמרת הצבא האדום ואת בכירי התעשייה הצבאית החל ממאי 1941. גם איסרסון נעצר בגל הזה, אולם גורלו היה קל יחסית, אולי בהשפעת חניכיו הבכירים. הוא לא עונה ולא הוצא להורג אלא נידון 'רק' ל- 15 שנות מאסר. הוא ריצה כמעט את כל עונשו והשתחרר ב- 1955.
השערתו של איסרסון התגשמה במלואה: על פי תקדימים היסטוריים העריך סטלין כי מלחמה תפרוץ רק לאחר משבר מדיני וכי האויב יכריז עליה לפני שיתקוף, כפי שנהג היטלר לפני שגרמניה 'בלעה' את צ'כיה ולפני שתקף את פולין. אולם היטלר לא שיחק לפי התסריט של סטלין. הוא רצה להטעות את הרוסים ולהימנע ממשבר דיפלומטי, אך כדי לא לעבור על החוק הבינלאומי דאג להכריז על המלחמה מעט לפני נפילת הפצצה הראשונה. סטלין כבר ידע אז שהצבא הגרמני עומד מוכן לקרב, ודאג שקבלת ההכרזה על המלחמה תתעכב כדי להציג את היטלר כתוקפן בוגדני ושפל. כדי להשיג את האפקט המלא עיכב סטלין בשעתיים את ההתרעה האחרונה לצבאו.
בקיץ 1940 החלו גם בצבא האדום לתכנן מלחמה יזומה נגד הגרמנים, אלא שהרוסים היו יותר איטיים והתכנית הסופית נחתמה רק במרץ 1941. האיחור נמשך גם ביישום התכניות, ובסופו של דבר כאשר חצה צבא גרמניה את הגבול היה עדיין הצבא האדום בשלבי פריסה והתארגנות למלחמה היזומה שלו. דבר זה לכשעצמו הבטיח את הניצחון הגרמני בשלב הראשון, אך ניצחונם תפח מעבר לכל פרופורציה.
כוח המחץ של הוורמאכט הגרמני היה מורכב מארבע קבוצות טנקים שכללו גם שלוש דיוויזיות של חי"ר ממוכן. עד לסתיו 1942 התקשה הצבא האדום לבלום כוחות אלה, ובקיץ 1942 הם היו בלתי מנוצחים בעליל.
הוורמאכט תקף בשלושה ראשים: בצפון הבקיע הכוח את המערך הרוסי בדרך ללנינגרד, תפס את הגשרים האסטרטגיים בעורף וניתק את הצירים הלוגיסטיים. הכוח הסובייטי שעמד מולו התפרק. במרכז, בכיוון מוסקבה, הבקיעו שתי קבוצות טנקים את החזית הרוסית בתנועת מלקחיים וכיתרו את הכוח הסובייטי. בדרום הייתה לרוסים עדיפות מוחלטת בכוח אדם, בשריון ובמטוסים. למרות זאת, בשל ניהול נכון של הקרב השיגו הגרמנים ניצחונות, הצליחו לשבור את ההתנגדות הסובייטית ולהכריח את הצבא האדום לסגת. בהמשך גם כיתרו הגרמנים את הכוחות הרוסים. זה היה השלב הראשון של מבצע ברברוסה שתוכנן לפרטיו מראש. השלבים הבאים כבר היו מאולתרים במידה רבה.
שלושה וחצי מיליון חיילים רוסים שבויים
השלב הראשון של המבצע נמשך תשעה ימים, מה- 22 עד ה- 30 ביוני 1941. בשלב זה הכוח הסובייטי שבחזית התפרק וכ- 113 אלף חיילים רוסים נפלו בשבי (אין נתונים על מספר ההרוגים). בשלושת החודשים הבאים הגיע מספר ההרוגים הרוסים למיליון וחצי, ומספר השבויים עמד על כשלושה מיליון וחצי. האבדות באמצעי הלחימה היו בהתאם: כ- 15,500 טנקים, כ- 67 אלף תותחים וכ- 5,000 מטוסים. המספרים עוד גדלו במהלך הקרבות, עד שהוורמאכט נבלם בסוף נובמבר, בחורף שהיה קשה במיוחד באותה שנה.
מקור וקרדיט :ד"ר אורי מילשטיין וד"ר מיכאל ברונשטיין , נקודת העיוורון של סטלין
הגרמנים ניהלו כבר בשנת 1940 משחקי מלחמה לקראת "מבצע "ברברוסה"
ניתן לומר שתוכנית "ברברוסה" הייתה נועזת בכל מה שקשור לגורמי הזמן והמרחב, לכמויות ולאיכויות של האנשים ושל הציוד שהוקצו למערכה ולסיכון שהיו המתכננים מוכנים לקחת על עצמם. התוכנית – על אף מורכבותה – הייתה בסופו של דבר פשוטה, וזה היה סוד כוחה ויתרונה. היא הייתה מבוססת על המציאות הגיאוגרפית, הכלכלית והצבאית, עברה תהליך שיטתי של עבודת מטה ושל נוהל קרב, כולל תרגילי מפקדות ומשחקי מלחמה ברמות השונות
מקור וקרדיט : אל"מ ( מיל) , בני מיכלסון , כתב העת מערכות , יוני 2011 .
70 שנה למבצע “ברברוסה” – מערכות
הסיבה העיקרית לתבוסת השריון הרוסי ב"ברברוסה"
הסיבה העיקרית לתבוסת השריון הרוסי ב"ברברוסה" לא הייתה השלומיאליות של מפקדי השריון אשר "טוהרו" בשנים 1937-38, נחיתות הטנקים או אמצעי לחימה אחרים ולא אמינותם הירודה. אמנם תורת הלחימה ההתקפית והארגון שנלווה אליה, בה היו תפקידים מוגדרים של פריצת מערכי האויב באמצעות הטנקים הכבדים ולאחר מכן לחימה באמצעות הטנקים הבינוניים בעתודות האויב וניצול ההצלחה לעומק שטח האויב באמצעות הטנקים הקלים, התגלתה כלא מתאימה כלל לקרבות ההגנה שנאלץ הצבא האדום לנהל בתחילת המערכה וכתוצאה היו צריכים להכניס שינויים מפליגים בתו"ל ובארגון תוך כדי לחימה (כפי שנעשה במלחמת החורף) אולם ההתקדמות הגרמנית לא השאירה מספיק זמן לכך. ההתאמות לא התאפשרו ולכן השתרר בלבול רב בקרב המפקדים בכל הדרגים. עוצבות שקיבלו פקודות סותרות מספר פעמים ביום, נשלחו לרדוף אחרי הרוח ועוד. התוצאה בקרב החיילים הייתה בלתי נמנעת, רוח הלחימה נשברה והחיילים שראו הזדמנות לפרוק את עולו של סטאלין, (במיוחד בני הלאומים הבלטים והאוקראינים) ברחו משדה הקרב, ערקו, התמסרו לשבי בהמוניהם או פשוט לא התייצבו ביחידות.
למאמר המלא של אל"מ( מיל ') בני מיכלסון
ראה גם : סקירה מקיפה על מבצע ברברוסה
ראה גם : הוורמאכט במלחמת העולם השנייה – כמה תובנות היסטוריות
8